|
|
עמוד:287
היות אלוה בנצח ; כליטוף ליפוף של זכר ונקבה לוינסאים , השלובים זה בזה כמטפורה קבלית תיאולוגית . לתפיסת ; אפשר לחוות את החסד והטוב בתוך הגשמיות , בתוך ההתרחשות הטרנסצנדנטית של טוב שהוא טוב , כדברי לוינס . ובהתבוננותי , נפלאים הם מראות החיבור בין זכר לנקבה כחלק פועל בטבע , כחלק המחבר , מזווג ומאחד את הבדידות הטהורה , את הבדידויות הרוחשות , בקשר ענוג של שיתוף ושיח בכל חי . ההתחדשות והפוריות האלה הן תחילת שיח , הן מאפשרות שיח , הן קוראות לשיח , הן מביאות כבר את השיח כמובנה במחולל היסטוגרפיה . הן מביאות איתן כבר הבחנות ותוכנות של ערכי "טוב" עד "רע , " מטעם החלב למראה האחר . זהו היופי הנשגב של האנושות בדרך האהבה , ביכולתו של בן האנוש לראות ולהכיר בערך האנוש , החי , הטבע , לא רק את עצמו כפי שהוא , אלא דווקא ומלכתחילה יחד עם האחר . זוהי כמיהה , שקיקה נדרשת לשיח אהבה המחולל חיים . התרחשותה של אהבת אנוש במארג הטבע הפועם הינה האור הגנוז של משך חיים מופלאים בטבע הטובע אל עצמו , בהתרחשויות פני האהבה על גווניה וצורותיה . יסוד י' במפתח "המשנה הסדורה : ארץ תקווה" אומר : " אהבה היא טעם חיי אנוש . " בהיות המציאות מרחב אימננטי אינסופי של משמעויות פועלות , הכלה הכרתית של יסוד זה מאפשרת לסלוח , לקבל , לתת , להבחין בין עיקר לתפל , ומעניקה ודאות להתרחשות החיים תוך שיפור באיכות ובמשך שלוותו ואושרו של היחיד , קהילתו וסביבתם המשותפת . 213 להרחבה ראו : שם , ביאורים ליסוד י' , עמ' . 19
|
|