|
|
עמוד:272
בעוד אפןסק פורח נצת זמן / חותך פעימה חסרה של רמזור / אךם לבך אידיאה רועךה / מךכבות מלך שועט צךי רוחך יוהרה / מפזר לוטוס וקטרוג לרגליך מהפכה ( מתוך "משלי חצר הנזיר עם כיפה זהובה ( 55 , " ( 55 ) משחר האנושות מתחוללת ומתרחשת הפנומנולוגיה של ההכרה . ובכל נקודה במשך הזמן , בכל תופעה אנושית , יש תפיסת מציאות הולמת המקיימת את היחיד והקהילה בצורה בעלת תוכן - פעמים טובה יותר , ופעמים כואבת וקשה , בהתאם למצבם במרחב ובזמן . המרחב הפועל של משמעויות פועלות מאפשר ליחיד לברור ולבחור את פעולותיו , ואכן הוא פועל מתוך הידיעה הפנימית על כוליותו הפתוחה , על היותו הזהה והאחר . הסובייקטיבי שבו פועל מתוך האפיפניה הפנימית שלו , האינטואיציה הטבעית האנושית . האנוש יורע בהכרה מודעת ושלא מודעת על השבר , על ההתחלקות , על ההיפרדות , על היותו אונטולוגי , חי . האונטולוגיה היא איחוד והתחלקות נמשכים . החיים הינם משך של איסוף והיפרדות , התרחשות פנומנולוגיה היפרדותית , איסוף התחלקותי המורכב מאינסוף רוחש משמעויות פועלות . אנו חשים בזה רגע רגע ויום אחר יום בקשת פעילותם המשולבת של הרגשות , החושים ושאר המחוללים . ניטשה ראה את המרווחים בין תווי החיים , את החורים בנקודות השינוי והשבר , בהיפרדויות . מן המרווחים האלה , הלא ברורים , השבריריים , פורצת הקריאה , פורצת צעקת השירה , הדיוניסי מגיח ומופיע במרחב . אך ההתבוננות ההכרתית האנושית , תפיסתה את המציאות בימינו עדיין נשענת על עקרון הסיבתיות והשלמות , על סובב ומסובב , על סיבה ותוצאה , ראייה השוברת את ההתרחשות לפרגמנטים קטגוריים , המאפשרת תפיסה הולמת בסיוע תיאולוגי דואלי . בפועל , התפיסה הזאת אמנם מאפשרת חיים , אך בסבל , שעבוד ועיוורון , כמפורט לעיל בהרחבה .
|
|