|
עמוד:271
מכך , התפיסה הזאת גם עוברת התמרה והנחלה גנטית , המהווה חלק פועל בהתהוללות היחיד , כמפורט לעיל . וישאל השואל , מהי הסיבתיות של היות המרחב האימננטי האינסופי הרוחש במשמעויות פועלות - למה הוא הרוחש ? למה יש מרחב כזה ? התשובה היא תיאולוגית . מכאן מתפתחת התפיסה התיאולוגית . מתוך עקרון הסיבתיות מתפתחת התיאולוגיה . כפי שאומר פילון לקליאנתס : "כי הסיבה האוניברסאלית של כל הדברים שונה שוני עצום מן האנושי , או מכל מושא אחר של ניסיון והסתכלות אנושיים . " משחר האנושות ראינו את הסימנים , הסמלים , ראינו את הטקסים על סוגיהם ומינם מייצרים סוג של הרמוניה ואופטימיזציה במארג קהילתי , תוך יצירת מבנה אתי מקובל ברמת החיות ההולמת של אותה קהילה במרחב ובזמן . בין אם אלה אנשי שבט n conyak nagas בגבול טיבט הודו בורמה , שהיו אספני גולגולת אדם בתקופות קדומות יותר , או שבט פיגמים באמזונס שהתגלה ב , 1990 שאין לו את מושגי זמן או מושגי כמות כפי שאנו תופסים אותם , אבל גם הם חיים בתוך תפיסת מציאות , הכרה הולמת את החיים בתוך המרחב הרוחש של משמעויות פועלות . המרחב מאפשר לאנושות להתפתח הכרתית דרך התפיסה הנשענת על עקרון הסיבתיות והשלמות , המלווה במנעדי הנאה עד כאב השלובים באושר עד עצב תוך עיוורון למציאות . אך היא הנותנת , המרחב גם מאפשר לנו לשנות ולהרחיב את ראייתנו והכרתנו את המציאות הרוחשת . זהו משך ההווה המאחד , מכווץ ומקריס לתוכו את העתיד עם העבר . ההווה הוא המאפשר את חירות השינוי , את יופיים של ריקודי בריאה ויצירה במשמעויות הפועלות במציאות אפשרית ולא הכרחית ; מציאות המאפשרת לחיות את המשך ההווה בחירות רוח . 205 דוד יום , דיאלוגים על הדת הטבעית ( תרגום : מ . שטרנברגן , ירושלים , , 2000 עמי . 90-89
|
|