|
|
עמוד:264
כאשר בחירותיו משולבות באינטואיציה ובנסיונו המונחל והנצבר בהתאם לתפיסת מצבו במרחב ובזמן . אנרי ברגסון חש את המרחב האימננטי , אך לא ראה את האפשרות של מבנים גנריים המתמידים יחסים מושגיים גנריים , בסינכרון משותף , לפעילויות סובייקטיביות קונקרטיות , ובכך מאפשרים למציאות להתרחש במשך אפשרי ולא הכרחי . הוא אומר : "נוזל גומל חסד מקיף אותנו , וממנו שואבים אנו את עצם כוחנו לעבוד ולחיות . מאוקיינוס החיים הזה , שאנו משוקעים בו , דולים אנו בלי הרף דבר מה , ואנו חשים שישותנו , או למצער השכל המנחה אותה , נוצרה שם על ידי כעין התמצקות מקומית . " על פי תפיסת המציאות כמרחב אימננטי , המרחב כולו רוחש משמעויות פועלות , ודרך התחוללות היחיד , אותה " התמצקות מקומית" שמתאר ברגסון , הינה התרחשות ה"אני" היחידני הרציף על סך כל פעילויותיו המודעות ושאינן מודעות , כמבואר באריכות ב"תורת המחוללים . " היחיד מאמץ באמצעות התודעה תפיסה הולמת של התמונה , של הפנים , של המציאות . היחיד , בכל מבע שלו , נתקל במרחב גדול של משמעויות פועלות , והוא נעמד מול החירות לבחור בפעילות שנראית כראויה ומשלימה את תפיסת מציאותו שלו . המציאות האונטולוגיה איננה נשענת על קיום האנושות , אלא להיפך - גם אם לא יהיה בך אנוש במציאות , בטבע , לא תהיה הכרה אנושית , תשוקה אנושית , לא רחש דיבור , מבע , לא שיח , בכי , דמע על מה שהיה , עדיין המרחב היה רוחש במשמעויות פועלות , התרחשויות הוות ומתהוות , חיות , צומחות ורוממות , כפי שהוא רוחש בפועל . 203 אנרי ברגסון , ההתפתחות היוצרת ( תרגום ; י . אור , ( ירושלים , , 1977 עמי . 141
|
|