|
|
עמוד:261
של דלז וגואטרי . לתפיסתי , כמבואר לעיל , זמן הינו משך היחס הפועל בתופעה , ומאחר שקיים שינוי בלתי פוסק במציאות האונטולוגיה , מקך הזמן הקונקרטי של התופעה הוא נגזרת של התחוללות התופעה כולה , המהווה מארג של יחסים מושגיים המסונכרנים בהדדיות . מאחר שהכל בתנועה , מהתת חלקיקים ועד לקוסמוס כולו , משך התנועה מתעצב בהתאם להתרחשות . המקצב של תנועות ידי בהליכה , למשל , לעומת ריצה או אכילת אוכל פגום , המתסיסה מערכות עיכול להגנה ופליטה . השינוי ביחסים רוחש כל הזמן , כך שגם משך הפעולה הקונקרטית הוא תלוי מצבה של הפעולה במרחב . פעמים פעולת הכאב היא קצרה ופעמים עמומה ונמשכת , הכל בהתאם לתופעה , בעוד שהמשך בפני עצמו , משך השינוי הוא מעל הזמן , מחוצה לו . לעומת זאת , התמטיזציה של לוינס מחפשת את ה"זמן השלם" את ה"זמן שהושלם , " ה"זמן השלם" התכליתי , שבו "הזמן הוא הבלתי סופי של הסופי , " המכונה על ידי לוינס כ"זמן המשיחי" שבו "התמידי הופך לנצחי ' 99 . " לוינס אוחז בעקרון הסיבתיות והשלמות בתפיסתו את המציאות ; לכן , מבחינתו , במציאות הרוחשת המשך הוא רצף של תכליתיות , שלמות הפעולה . הוא אינו מקבל את הוכחותיו והתבוננותו המופלאה והחכמה של אנרי ברגסון על הסתירות הקיימות בעקרון הסיבתיות במציאות . לכן לוינס משתמש שוב באופן פואטי קסום בפיתול תיאולוגי כדי לפתור את פשר משך הזמן בתפיסתו את המציאות כנגזרת של רצף שבור של הזמן מהעבר ( זמן שהושלם ) דרך הווה ( זמן השלם ) אל העתיד ואל ענ ; ר הזמן אינסופי . בעוד שלתפיסתי , משך הרצף ההווייתי של ה"אני , " היחידני , הסינגולרי , םובייקטיבי קונקרטי , הוא הוא הנצחי במרחב האינסוף ; "אני" כבר באינסוף . האינסוף איננו מושג תיאולוגי הנמצא על רצף שבור של זמן חללי , הנושא "מטרה" תכליתית 199 שם , עמ' . 239 , 238
|
|