|
|
עמוד:259
והמשותף של הקהילה , שאותו הם קיבלו מתוך בחירה . "המשנה הסדורה : ארץ תקווה" דנה בהתחוללותה של קהילה כמערכת חברתית . הביאור הנוכחי עוסק בפנומנולוגיה של ההכרה וקורא לפתוח בדיון ביקורתי על הרחבת ההכרה דרך תפיסת המציאות האונטולוגית כהתרחשות במרחב אימננטי אינסופי של משמעויות פועלות ; תפיסת התופעה כתרגום של משמעות לפעולה , בהיותה של הפעולה אפשרית ולא הכרחית . חיבור זה מראה שתפיסת המציאות הנוכחית , הנשענת על עקרון הסיבתיות , מעצבת בפועל תפיסה מעוורת של הפרדה דואלית בין גוף לנפש , ועירוב אמוני קמאי בין המציאות האונטולוגית למיתוסים תיאולוגיים ; תפיסה המפלחת את משך המציאות לקטגוריות היררכיות המאפשרות "סדר" ו"ארגון" בערכי "טוהר" ו"כוח" לסוגיהם , ומרדף " חינוכי" בלתי פוסק אחר "שלמות" בלתי מושגת . האפיסטמולוגיה בימינו נראית כמחפשת כיוון , ולו רק בגלל ההתפתחויות מרחיקות הלכת שמתרחשות בכל תחומי המדע עקב מהפכת המידע . המדע רואה בתוך גופנו תת מערכות חיים , המייצרות סוכרים וחלבונים , הפועלים כאופטימיזציה מופלאה . יותר מכך , המדע רואה בהתרחשות התנועה של תתי חלקיקים תופעה של העברת מידע יחד עם פעולה . בימינו , הצורך להבין עד כמה זהים אנו הוא חשוב , בשיח , פנים עם אחר , עם הסובייקטיבי של כל אחד מאתנו , במפגש עם אחר , במפגש עם העולם . אני קורא לחיזוק והעצמה סולידרית , למימוש בפועל של חיי קהילה תומכת תוך שמירת ערך כבוד האדם , הסביבה והחברה . כולנו מתחוללים על פלטפורמות זהות , בתוך אותה מציאות , בתוך אותו מרחב , יונקים אותם משאבים , ובנויים מאותן מולקולות ואטומים הרוחשים חיים . לצערי , בימינו היחיד מחפש לקבל במהירות ריגוש או תחושה המעלה אותו באנרגיית חיותו , תוך בלבול בין רגשות לתחושות . תופעה זו המשרתת את היחידים המעטים המנצלים את רגישותה של הפלטפורמה , את רגישותו ושבריריותו של בן האנוש , כסוג מין החי בטבע . הביאור לא רק קורא לראייה חדשה בתחום הפנומנולוגיה של
|
|