|
|
עמוד:248
ההפרדה בין הנפש לגוף . ההליך הביקורת של התחוללות ההכרה נמשך דרך אנרי ברגסון החש רואה את המרחב , אך לא ממשיג אותו , רואה את חולשותיה של תפיסת מציאות הנשענת על עקרון הסיבתיות , אך עדיין נשען עליה כסעד זמני בהתפתחות היוצרת . פילוסופים כמו לוינס , בובר , פוקו דלז ואחרים נכנסו והבינו שיש איזושהי אפיפניה בתוך המרחב , במפגש בין ה"אני" והאחר , בין אני אתה , היוצר חיבור תוך כדי שעבוד , כפי שלוינס קורא לו . יש התחוללות של כוליות פתוחה בתוך מרחב אינסופי , בתוך אידיאת האינסוף . אבל אידיאת האינסוף , לשיטתו של לוינס , היא סוג של אידיאה מן ההגיון השלישי הקרטזיאני - האלוהי , הטרנסצנדנטלי , הנמשך אל עבר המיתולוגי , הדתי - בפשר הולם להתרחשויות במציאות . שעבוד בידי אדם . בעוד שתפיסת המציאות הרדיקלית המוצעת והמבוארת בחיבור זה רואה את המרחב עצמו , את הטרנסצנדנטי , איך לחיות בחירות ושינוי במרחב הרוחש במשמעויות פועלות . אופק הכרה חדש נפתח ונפרש במובן זה שהמרחב עצמו מכיל בתוכו את המציאות האונטולוגיה הרוחשת כחלק מהמרחב , ובהתייחסותה למערכות חיות ולבן האנוש בפרט . כאמור , היחיד החי מתחולל על פלטפורמה גנרית עם מארג דינמי של זכרונות ( הקשרי מידע ) לסוגם ומינם , המייצרים במהלך פעילויותיו משך חיות דינמית , המתרחשת ורוחשת בתוך המרחב , אם זה בחלק גוף נפשו הפנימי , בכבד , בקיבה , ואם זה במפגש בינו ובין חבריו לשיח . ניתן לראות את הטבע כמדבר , מתקשר בין יחידיו , מרחב אימננטי אינסופי מדבר ומתקשר . כפי שכבר נאמר , חלק גדול מפעילויות האנוש , פנימיות וחיצוניות , סך מכלולם במשך נתון , גדול לאין שיעור לעומת סך כל הפעילויות הנוספות של אותה הזנת שיח קונקרטית סובייקטיבית שאנו מזינים את עצמנו בסביבתנו , את ה"אני" היחידני הרציף הכולל שבנו בהכרה מודעת . מכלול התרחשותו של היחיד החי מתקשר בהיות הפלטפורמה פועלת מרמת האלל והגן ועד לאנוש כיחיד הולם , בסינכרון עם מחוללי זיכרון .
|
|