|
|
עמוד:244
לקונקרטי , ל"אני , " לסובייקטיבי במלוא הודו ועוזו , להתחולל ולחוות חיים במרחב , והיא גם זו המחוללת את האינסופיות עצמה . גוף נפש דקארט , בהתבוננותו הרגישה , ראה את השבריריות של היחיד בתוך המציאות . את התופעות השונות והמשונות שלא היה להן הסבר בתקופתו , מבחינת ראייה דרך העובדות המדעיות . לכן הוא חיפש מתודה , דרך שתאפשר לו לפצח את המסך הזה , את פשר התרחשות פעילותו של יחיד קונקרטי חי . תפיסתו הדואלית את המציאות אפשרה לו מתן הפתרון , פשר להתרחשותו של היחיד כנפש וגוף , כשתי יחידות נפרדות השלובות זו בזו . כל יחיד חי תופס את המציאות באופן סובייקטיבי , אבל תופס אותה בתפיסה הולמת ופועל על פיה , בין אם היא תפיסה בהירה וצלולה או עכורה ועמומה , עדיין הוא פועל בה באופן ההולם את מהותו במצבו במרחב . להבדיל מדקארט הטוען "שהוודאות והאמת של כל ידיעה תלויות בהכרת האל האמיתי 190 , " לתפיסתי ב"תורת המחוללים" ובחיבור זה , כל מה שאני רואה בבהירות רבה , שהוודאות והאמת של כל פעולה רוחשת נובעות מאפשרויות הפעולה הגלומות במשמעות , כמוצא ובראשית , לאותה פעולה , או סדרת פעולות , או התרחשות של אינסוף פעילויות במרחב האימננטי האינסופי . היכולת שלנו לשרוד עם יד אחת חסרה , או עין אחת , או פגמים פיזיולוגים נפשיים למינם וסוגם , אינה מצביעה על הפיצול בין גוף לנפש , אלא נהפוך הוא - את החיבור האימננטי ביניהם . היחיד חי כל עוד קיימת פעילות רוחשת הנסמכת על איחזור מידע ממאגרי הזיכרון ההקשריים לכל הפעילויות הרוחשות והנדרשות לחיותו , כמו חושים , צורניות , תנועתיות , תקשורת 190 רנה דקארט , הגיונות ( תרגוס : ד . מנור , עריכה : א . יקירה , ( תל אביב , , 2006 עמי . 114
|
|