|
|
עמוד:236
או של "יש" שלם יותר , שלמות . עקב תפיסתו את המציאות כסובב למסובב , כסיבה לתוצאה , בהסתכלות אחורה , דקארט מחפש ודוחף את השלמות הזו קדימה , בעודו מסתכל אחורה . לכן גזירת הממשות הגבוהה והשלמה יותר לא מתאפשרת אצלו בתוך האונטולוגיה , בעוד שבתפיסתי את המציאות כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות אין בה שלמות . אומר דקארט : "שכן מהיכן עשויה התוצאה לגזור את ממשותה , אם לא מן הסיבה שלה " ? וממשיך ואומר . "כלומר מה שמכיל בתוך עצמו ממשות רבה יותר , אי אפשר שיהיה תוצאה של המושלם פחות או שיהיה תלוי בו . " בסיס הראייה של דקארט הוא עקרון הסיבתיות והשלמות . לתפיסתו , התוצאה אמורה להיות שווה או קטנה בשלמותה מהסיבה . לפיכך , בסדר השלמויות קיימת הסיבה הראשונה , מקור הכול , האלוהים האימננטי השלמות העליונה , ועקרון השלמות נגזר ומושלך לתוך המציאות האונטולוגיה כסמן דרך , כשאיפה , כמגדלור לשלמות אידיאלית . עקרון הסיבתיות מאפשר להשביח תהליכים אונטולוגיים , מהכנת אספרסו לניתוחי מוח ולב , אפשר להגיע ל"תוצאות" טובות יותר עקב דיוק בהקשרים בין סובב למסובב בממשות התרחשותו של החומר הדומם . מושגי הסיבתיות והשלמות השתרשו ונצרבו בתרבות האנושית מתחילת התפתחות ההכרה לייחודו של היחיד בסביבתו , בקהילתו , ולו רק בכדי לאפשר חיי קהילה הרמוניים יותר . מתקופת שומר הקדומה ועד ימינו הושרשה תפיסת השלמות כמושג קיים ואפשרי , ולא רק בעולם האידיאי . השאיפה לשלמות נתפסת כערך , כמצב ראוי בחיי היחיד בקהילתו , אבל בפועל , בטבע , במרחב , הדבר אינו כך . אין שלמות ואין שאיפה לשלמות מצד הטבע ליחידי ופרטי הטבע , אלא התרחשות הרמונית במרחב . תפיסת המציאות האנושית הנוכחית רואה 181 שם , עמי . 76
|
|