|
|
עמוד:173
היחיד , הפעילות הנבחרת היא פעילות ממכרת , היוצרת איזון אנרגטי קצר בלבד . לכן , המושגים "טוב , " "אושר" ו"שלמות" מגדירים באופן סובייקטיבי ערכים היררכיים לתופעות , לחוויות או למושאים שונים , המבטאים את רמת אנרגיית חיותו של היחיד במצבו במרחב ובזמן . אריסטו ראה את השלמות כמורכבת משלמות שכלית ושלמות מוסרית . לשיטתו , הלימוד , שהוא פונקציה של ניסיון ושל משך , חשוב לראייה ולתפיסה טובה יותר של המציאות , והשלמות מורכבת מלימוד , שכל ומוסר . המוסר , השלמות המוסרית היא פונקציה של הרגל ואיננה " מושרשת בנו ע"י הטבע . " במילה "מוסר" אפשר לשמוע את המילה " מסר . " המסר עובר . הרגל . סוג של טבע שני לכאורה , כי אפשר לשנותו , כפי שערכי "טוב" ועד "רע" גנריים המונחלים בנו , אפשר לשנותם בהתאם לתפיסתנו את המציאות במצבנו במרחב . גם לראייתי , אתיקה היא התרחשות הכרתית של הרגל התנהגותי המקובל על יחידי הקהילה במצבם במרחב . תבנית האתיקה הסובייקטיבית , המונחלת והנרכשת , של יחידי קהילה ( מידות אובייקטיביות מבחינתם ) איננה קיימת בטבע אפריורי , לפני היות הקהילה , קהילה על יחידיה . שהרי גם הקהילה מקבלת את ייחודה דרך משך פנומנולוגי התהוותי של מסגרת התבנית של האתיקה שלה . דהיינו , מתגבשת תבנית ערכית אתית קהילתית בין יחידיה , המעצבת זהות משותפת לתפיסה הולמת של המציאות . השיח הטבעי של הפנים והאחר מייצר את דפוסי המידות הקיימים ליחיד והקהילה . התפיסה המוסרית לא באה מהטבע באופן של קיום אפריורי , כפי שקאנט רצה לראות , כשאיפה ושקיקה אל מוסר עליון מושלם וטהור , או כפי שהתיאולוגים הדתיים לסוגיהם משייכים את הקודקס האתי למתת אל ( למשל , עשרת הדיברות , ( למין מרשם אלוהי לבריאות , 134 להרחבה על כך ראו ; תורת המחוללים . 135 אריסטו , המידות ( תרגומ : ח"י רות , ( ירושלים , , 2002 עמ' . 55
|
|