|
|
עמוד:169
אנחנו עדים להתחוללות בלתי פוסקת בתופעת האפיסטמולוגיה , המציבה קודים וצווים אתיים למארגים חברתיים שונים , בהתאם למצבם במרחב ובזמן . אריסטו לא היה היחיד והראשון שראה כי אכן ה"טוב" מתממש במצבים שונים של תופעות היחיד , והוא גם מציין שהפיתגוראים החכמים המופלאים חשבו כך לפניו . בחקר ה"טוב" אריסטו עדיין טוען שהטוב המושלם הוא למעשה הטוב ש"מספיק לעצמו , " ומרחיב את ההגדרה הזאת של "מספיק לעצמו" לא רק ליחיד היחידני , הסינגולרי , הבודד מזווית הראייה שלו ; הוא רואה ביחיד גם חיה חברתית "שהרי האדם מדיני מטבעו . " לכן , אותו טוב המספיק לעצמו נתפס במושלם לא רק ליחיד עצמו , אלא גם ויחד עם סביבה תומכת ואוהבת הנמצאת במרחב מחייתו , המזוהה על ידו כהורים , בנים , אישה , ירידים , חברי קהילה ואזרחי מדינה . לתפיסתו , באותה נקודה או משך שאותו טוב מספיק לעצמו , מתרחשת חוויה אחרת , נוספת , חוויית ה"אושר . " לשיטתו , גם היא נובעת מאותו מצב , מאותה הנקודה שה"טוב" מספיק לעצמו . בהתבוננותי על המציאות על פי עקרון המשמעויות הפועלות , אכן ה"טוב" עד "רע" הינם ערכים סובייקטיביים , כמפורט לעיל ; גם האושר , כסוג של רגש , הוא סובייקטיבי ומתחולל בספקטרום סמנים ערכיים של "טוב , " במובנים של עוצמה ותנע באנרגיית החיות . מתקופתו של אריסטו עד לתקופתנו , ההוגים המתבוננים במציאות עדיין מבדילים ומפרידים את הנפש מהגוף , לא רואים ומכירים בנפש ובגוף יחידה אחת הולמת כנפש גוף , את "מה שהינו . " גם אריסטו עצמו , בחקר הטוב , מבדיל בין טוב שהוא טוב לנפש ובין טוב שהוא טוב לגוף ; בעוד שעל פי "תורת המחוללים , " אין הבדל בין השניים מבחינת "מה 129 שם , עמי . 26 130 שם , עמי . 27 131 שם , עמי . 26
|
|