|
|
עמוד:165
והאנושות כולה מחפשים דרך מחפשים צורה תבנית עם תוכן לחיי שלווה ואושר פשוטים יותר , יציבים יותר , איכותיים יותר . המרחב מאפשר זאת באמצעות תפיסת המציאות על פי עקרון המשמעויות הפועלות . האוטופיה איננה בסוף המסע האנושי האוטופיה איננה בהתממשות dasein כזה או אחר , היא איננה מחוץ להתרחשות ההיסטורית האנושית הקונקרטית ; אין הצלחה , אין שלמות , יש מציאות הווה . אין אוטופיה במרחב . במציאות הרוחשת אין ניצחון , אין מנצחים . בן תמותה הוא התהוות נמשכת המלווה בתפיסת מציאות . מושג האוטופיה הינו מטפורה , כמיהה הנובעת מתפיסת מציאות המושתתת על עקרון הסיבתיות והשלמות , ומקורה בפרשנויות דתיות של סיפורי גן עדן וסיפורים אחרים , פרשנויות מוטעות מיסודן לסיפור אדם וחוה . לדעתי , האכילה של פרי עץ הדעת גרמה לניתוק מהאינסופיות , לעיוורון בתפיסת המציאות . לפני האכילה מפרי עץ הדעת חוה ואדם רוחשים חיים יחד ובתוך האינסופיות . למרות סופיותם והיותם חיים מסע אחד יחיד בזמן , הם מקיימים חיים מודעים , הווים , ללא חרדה ופחד במרחב האימננטי האינסופי . בעוד שלאחר אכילתם מפרי עץ הדעת מתרחשת הדואליות המעמדית בין האדם והאל , מתחיל ה"איכה" ( בראשית ג ט ) הראשון של הזיכרון , של העיוורון . זמן הווה , המשך ההרמוני וה"אני" האנושי רוחשים בתוך אור המרחב האימננטי האינסופי של משמעויות פועלות . המציאות איננה הכרחית , אלא אפשרית . זוהי אחריותנו בבחירת פעילויותינו מהכרח הסובייקטיביזם הרוחש והפועל בנו , וכדברי סארטר : "אין אנו חופשיים לא לבחור ואין אנו חופשיים לא להיות חופשיים 124 . " לפיכך , כדאי לנו לבחור בתפיסת מציאות רדיקלית , חדשה והולמת יותר . 124 שם , עמ' . 63
|
|