|
|
עמוד:164
האונטולוגיה כחלק פועל במרחב אימננטי אינסופי של משמעויות פועלות . אין צורך להכניס את התיאולוגיה כדי לתת פשר למציאות , אין צורך להביא את אלוהים לכל פעולה או תופעה הרוחשת במציאות . לתפוס את החיים כהתרחשות , כמסע אחד יחיד בזמן , יחד כאחד עם האחר . לכן תורת מידות , מארג מוסרי על פי עקרון המשמעויות הפועלות , נובעת מתוך הסובייקטיביות היחידנית קהילתית , מתוך האונטולוגיה הרוחשת מציאות . ראשיתה בזיווג של הסובייקטיבי שבי עם הגנרי שבי , במפגש של פנים עם אחר , בחיכוך של הזהה והאחר שבי אל מול האחר , בסובייקטיבי הרוחש באינסופי , בשבר ההיסטורי , ביחידני הקונקרטי ההווה באינסופי הלא מוחשי , או פעמים הווה במוחשי הטרנסצנדנטליות . אתיקה ומוסר רוחשים ומתרחשים במרחב האימננטי למשמעויות פועלות , אך תפיסת המציאות על פי עקרון הסיבתיות מעבירה ומצמצמת את הראייה , מעבירה את תפיסת המציאות , את התרחשותה . תופעת הסיבתיות , המבט לאחור אל עבר התרחשות שהיתה ואיננה עוד , אפשרה את היתכנות הפשר בהכרה האנושית הפועלת על פי הסברים אמפיריציסטיים תיאולוגיים . וכך , מושלך הפשר הסיבתי מתפיסה נוכחית של אירועי עבר אל הווה ואל עתיד , והוא מייצר רצף התנהגות אתית הולמת , המתרחשת במיני מארזים , מאתים , רבדים ומעמדות היררכיים , היוצרים תבניות הולמות ומתאימות למצבה של הקהילה ויחידיה במרחב . תבניות אתיות אלה לא בהכרח מוסכמות על כלל יחידי הקהילה , אבל אוחזות אותה בסוג של אחדות משותפת ובהסכמה על ערכי היסוד האתיים המכוננים אותה כקהילה . המערכת האתית הרוחשת משתנה עם המרחב , וכאשר היא מתפוררת , הקהילה נפרמת ומתפזרת . וכך רוחשת תופעת האתיקה ומשתנה לאורך ההיסטוריה האנושית . אנו רואים קהילות , מדינות ואימפריות עולות , נופלות ומתפרקות , מתהוות ומתאחדות . המאה העשרים התנסתה בסוגים שונים של מארזים אתיים חברתיים - קהילות פאשיסטיות , קהילות ליברליות , "נאורות" שהנביטה את הקפיטליזם והקומוניזם , שהביאו לעבדות מודרנית . בן האנוש
|
|