|
|
עמוד:163
לתוך המרחב ולקהילות אחרות . דהיינו , המניפסטציה של אותם עקרונות אמונה , מתודות עשייה ומחייה , היא התרחשות נמרצת לאיסוף מתמשך של "הגנות . " אין הדבר אומר שבמסגרת הקהילתית הדתית הצרה והמחייבת ושאיננה בהכרח קיצונית , אכן מתרחש תהליך של שיתוף ומשך של אושר . כאמור , האמונה היא סוג של תפיסת מצב , תפיסת מציאות אישית וסביבתית באופן הולם , תפיסת תופעה כחלק מתפיסה קהילתית הדדית , המאפשרת הכלה גם של אי צדק וסבל . יותר מכך , מסגרות הדת אמונה נשענות ונבנות על הסבל , נבנות ומתעצמות מתוך הסבל והכאב , מתוך האין מוצא , מבקשת המזור הנחפץ . האמונה דת היא הקריאה וההד האישי במרחב , היא שולחת יד החוצה לאחוז באצבע אלוהים כרי לעגן בה את שארית התקווה , את האחריות , את החיים . האידיאה T T ?? האמתית T : ? : "כל יכול T T בורא •• / לא רק במפץ נקודה T ' : : דמיונית ? : / ' - אלא כגשם אין סוף בראשית בריאה / הנמשח נשפך נמשך אל כל עבר מתגלגל / כמים חיים כיש הנוצר ויוצר" ( תשובת הנזיר עם גלימה זהובה לתיאוריית המפץ הגדול , המסבירה בין היתר את קיומה של וךנסי עם ירושלים , ( 50 מציאות אפשרית שאינה הכרחית תפיסת המציאות כמרחב אימננטי אינסופי של משמעויות פועלות רואה את המציאות כאפשרית ולא הכרחית ; מציאות המתרחשת בחירות טהורה , המאפשרת חיים הולמים ומוסריים במציאות חיי היומיום . אנו רואים ומכירים את עצמנו , את ייחודנו הנפלא והמורכב בתוך מציאות רוחשת אפשרויות . אין אנו נשענים על אלוהים לשם חירות הבחירה ; להיפך , אנו חיים את החיים כטבע טובע , כשחף בשמים , כלוויתן במים , כפי שניטשה ראה באפיפניה את הריקוד והבכי , את החיים וסופיותם , תוך כדי האינסוף , בתוך האינסוף , בתוך הטרנסצנדנטיות הרוחשת במציאות
|
|