|
|
עמוד:161
הסיבות . עקרון הסיבתיות מאפשר את החיבור בין התופעות , מאפשר את הזיווג בין האונטולוגי לתיאולוגי , לעלייה בדרגות ובסולמות אושר ועושר אל עבר שלמות גבוהה יותר , על פי תפיסתם את המציאות . אך בפועל , בתחילת המאה ה , 21 רוב האנושות עדיין נשען בחיי היום יום על הדת אמונה , על אלוהים . באמצעות דובריו , מספרי עלילותיו , מפרשיו , כוהניו , שליחיו או מצוותיו ואיסוריו , מוצאים היחיד והקהילה פשר , השלמה עם אי ההבנה , השלמה עם הסבל והשעבוד . התופעה האמונית דתית רוחשת ברגע זה על פני הארץ , משווקת ב"מארזי אושר" מיידיים , המכילים "שיח" ( מגמתי מיסיונרי ) קהילתי , תוך סיפוק צורכי מזון ורפואה בסיסיים , מינימליים , ממזרח למערב , מצפון לדרום , מירושלים לאמסטרדם ומעבר . תפיסת מציאות באמצעות האמונה והדת בדרגות זכות וטהורות שלהן , אשר נשענות על עקרון הסיבתיות , עדיין יכולה לחולל סוג מסוים של השלכה , חוויה טרנסצנדנטית במציאות הרוחשת , סוג של פריצה בהסכמה , בקבלה של הכוליות הפתוחה במרחב , הימזגות הסובייקטיביות הקונקרטית היחידנית במרחב . כאשר מתרחשת תופעת ההימזגות של המאמין במרחב דרך תפילה שיח או שיח בין היחיד לאלוהיו בטבע , ההימזגות של הכוליות הפתוחה באינסוף חורגת ממערך עקרון הסיבתיות . היחיד חווה חוויה שבה המציאות האונטולוגיה שלו היא טרנסצנדנטית . יכולות השזירה והקשירה של חכמי הדת נובעות מכך שלתפיסתם אלוהים הוא כל יכול , ולפיכך יש ביכולתו להשפיע על המציאות הרוחשת . וכך , לתפיסתם , המציאות אמנם רוחשת על פי עקרון הסיבתיות , אך אפשר גם שהיא לא תפעל כך , כי אלוהים הוא כל יכול . הם שייכו את אפשרותה של המציאות לרצון אלוהים . בעוד חלק קטן ביותר מהחכמים השכיל לראות ולהבין שכדאי ביותר לא לעצב את המציאות , אלא להשתתף בהווייתה , אחרים משווקים עצמם כבעלי כוח סגולה מיוחד , היכול להטות את התרחשות התופעה . האמונה והדת בפשטותן המעשית מאפשרות את שבירת הכלים ( מנהגים , הרגלים , וכוי , ( מאפשרות את ההרס ההיסטורי
|
|