|
|
עמוד:159
אחרים אפשרו ומאפשרים אחיזה ליחיד , תפיסת ה"אני" בתוך המרחב , סוג של תפיסת מציאות פועלת , מענישה , מעניקה , מתפשרת ומסוגלת לחמלה . ריקוד עם אלוהים , שיח עם אלוהי השופע חסד , סיכוי , מתחזק מחזק . "אני" לא לבד , "אני" השובר את הכוליות היחידנית , נע במערכת יחסים עם אלוהים . אלוהים איתי , מודה בחולשותי , מתפלל אליו אלי , שיח ביני ובין כל יכול , "יש לי הסבר . " התופעה של תפיסת מציאות באופן דואלי , המושתתת על עקרון הסיבתיות קיימת , היא עובדה קיימת . אנשים מתפללים ומתמסרים , משוועים לישועה שתבוא מבחוץ , מאמינים בישועה הקיימת מחוץ לעצמם ולסביבתם , ישועה שמעבר לשיח , ופועלים בהתאם למצבם במרחב . מהי אמונה ? איך זה להאמין ? שאלות ששאלתי מילדותי . הרי כאשר אני במצב של יודע , אזי אינני בחזקת מאמין . אם כך , מתי אני מאמין ? מתי ואיך נכנסת האמונה לפעולה ? האם כאשר אני בוודאות לא יודע ? מתי אני יודע ? מה הפער בין ספק יודע לוודאי יודע ? מהי ודאות ומהו ידע ? האמונה איננה ידע , היא מסירה את הספק בידע , ספק בפשר התופעה , ומאפשרת תפיסה הולמת של התופעה , ההתרחשות , המציאות . תפיסת המציאות מגדירה את מצבי כ"יודע" או כ"רוצה לדעת , " כמאמין . אמונה היא מצב של תפיסת מציאות הולמת של היחיד והקהילה במרחב . כמעט בכל המקרים תפיסה זו מפרידה " ) סוגרת ( " בין היחיד והמרחב , בין הפנים והאינסוף , בין ה"אני" וה"אחר . " האמונה מאפשרת את סגירת הצמצם לתפיסה הולמת של המציאות . היחיד החי באמונה רוחש את פעילויותיו במשך חייו תוך שיח עם אלוהים כל יכול המתאים לתפיסתו הסובייקטיבית את האלוה . פעולת האמונה היא הבאת האלוהים להשלמת תפיסת מציאות הולמת , אשר בה אנרגיית החיות מאוזנת יותר , מתרחבת יותר . האלוהים , נשוא האמונה , הינו מכל סוג ומין בהתאם להתרחשות ההכרה של הקהילה במצבה
|
|