|
|
עמוד:157
כפלטפורמה הגנרית - אפשרו ומאפשרים ליחיד ולקהילה לתפוס את התרחשות המציאות כתופעה שלובה והדדית של תיאולוגיה אונטולוגיה ; תפיסה שבה ה"מעל למציאות , " מעל הפיזיקה , מכונן ומתערב במציאות . היות והיחיד והקהילה חייבים בתפיסת מציאות הולמת בכדי לתפקד במציאות , נשענה תפיסתם על עקרון הסיבתיות והשלמות , כאמור לעיל . היא התגבשה תוך מתן תשובות לשאלות ה"למה" להתרחשות התופעות בעולם האונטולוגי , יחד עם התהייה על פשר ה"נפש , " "רוח" האדם היחידני , המופיעה בלידה והנעלמת אל האין במותה . זו אותה תפיסת מציאות שהנביטה את השלמות האריסטוטלית ואת השאיפה אל השלמות הקרטזיאנית , אל המעבר לקיים , אל עבר הטוב העליון הקנטיאני . מתרחש שיח הכרתי פועל ומפעיל בין האדם וקהילתו , בין בן התמותה והמיתולוגיה תיאולוגיה -,שיח הכרתי בלתי פוסק , פנומנולוגיה פועלת של שיח בין היחיד לעצמו ולסביבתו , תוך אימוץ ערכים אתיים התואמים את תפיסת המציאות הקהילתית חברתית סביבתית . וכך , למשל , המפגש בין קהילות שונות שתפיסת מציאותן היא דואלית ; לאחת מהן תיאולוגיה משלימה מסוג אחד , כמו נצרות , בעוד שלשנייה התיאולוגיה המשלימה היא אסלאם , יהדות או אלי הטבע האינדיאניים , היווניים , ההודיים ואחרים . מפגשים כאלה מייצרים שבר , מלחמה ושעבוד עקב עקרון השלמות הנובע מעקרון הסיבתיות בתפיסת המציאות הרוחשת אצל כולם . כל זה אינו אלא התרחשות פועלת ומשתנה בפנומנולוגיה של ההכרה האנושית . הפנומנולוגיה מפגישה בין ערכים שונים אפשריים של קהילות ויחידים , המשנים יחסים , משמעויות לפעולות חיים בפועל , ממשיות . משחר ימיה , ההכרה האנושית מצאה פשר משלים להתרחשות המציאות באמצעות מיתולוגיות קדומות , דתות ואמונות ועד למחקריהם של פילוסופים ; מאריסטו ועד לחיפושו של דקארט אחר ההכרה הטהורה בתהליך הסרת הספק , ועדיין נעמדה הכרתו בנקודת זיהוי חיצונית ( לא פנימית ) של הקרוי cogito או בהרחבה , cogitatio ועד לנסיונות
|
|