|
|
עמוד:155
בהתאם לסביבתו במצבו בקהילה ובחברה בכללותה , כחלק אינטגרלי של חיים , של הישרדות וקיום הדדי קהילתי . מסגרת אתית מוסרית נבחנת ומתגבשת מתוך התרחשות הניסיון הסובייקטיבי . המציאות האונטולוגיה כולה היא סובייקטיבית קונקרטית ויחידנית בהתרחשותה . האתיקה רוחשת ומתהווה בהתרחשותם של יחיד וקהילה , מהתפיסה הסובייקטיבית ההולמת של "טוב" ועד "רע" במארג היחסים בשיח ועד להבנת וקבלת היופי והכיעור הקיימים בתפיסה הסובייקטיבית הייחודית . אין כאן האדרה של הייחודיות במובן הפסיכי נרקיסיסטי , במובן האגוצנטרי , אלא להפך , מכאן נובעת אתיקה טהורה יותר . תכונות אופי ודפוסי התנהגות מתהווים בתוך מארג חברתי יחד עם הטבע הרוחש . סוקרטס לא רק הסכים , אלא לא ויתר על זכותו לשתות את כוס התרעלה , לא ויתר על עקרונותיו , על תפיסת מציאותו בעולמו , על משנתו המדינית חברתית ומשנתו המוסרית חברתית . הוא ראה אותם כמקשה אחת פועלת , רוחשת , כטבע טובע , כמרחב אימננטי של משמעויות פועלות שהוא לא יכול ולא רוצה לשבור אותו . סוקרטם האלוהי חי ומתקיים בכוליותו הדינמית , בתוך תפיסת המציאות שלו . שימור האידיאה היה חשוב לו יותר משימור קיום חייו . אפלטון הבהיר השכיל לתאר ב"המשתה" בפירוט רב ובשלל צבעים וגוונים רגשיים ומושגיים את הדיאלקטיקה האתית השזורה בין חיים למוות לחיים ; האתיקה המקיימת את הקשר , את היחס בין ה"יש" ל"אין" כתופעה רוחשת ומתהווה במרחב . אתיקה היא גם סוג של אופטיקה , כפי שמתאר שלוינס . אכן האתיקה משתנה בהתאם למצב יחסי האור בין יחידי הקהילה , הרואה את דרכה באפלה של תפיסת המציאות הרוחשת . המקור להתמדת השתנותה הינו המארג האתי הדינמי של היחיד והקהילה , הנובע מתוך הסובייקטיביות , מתוך החיכוכים , המפגשים , הבלתי פוסקים של שיח . מעגלי שיח נפתחים , נפרצים , נסגרים ופרוצים באותה עת , תנועת מפגש בלתי
|
|