|
|
עמוד:153
את הניסיון הסובייקטיבי היחידני שלו , אמנם עם אותה פלטפורמה גנרית זהה , אך בשילוב עם סובייקטיביות נסיונותיו ואיכויות מחולליו המהווים את היותו גוף נפש יחידני הווה . לא היה לפניו אותו אחד , אותו "אני , " ולא יהיה אחריו אותו אחד , אותו "אני . " הייחודיות הסובייקטיבית הזו היא נצחית . היא היא נצח . בתוך המרחב הרוחש של משמעויות פועלות נפגשים ה"ישים" הסובייקטיביים הקונקרטיים האלה , בני תמותה הווים , פנים אל אחר , זהה ואחר . זהו מפגש בין יחידניות ( שתיים ויותר ) סובייקטיביות הרוחשות יחדיו באינסוף , תוך ידיעה משותפת אמיתית של הזהה , של הפלטפורמה הגנרית ; ידיעה אווידנטית של הזהה המובל בסובייקטיביות של האחר , ידיעת הזהה של פנים ואחר , של אני אתה . יותר מכך , עצם היותנו חי חברתי , בעל תשוקה וצורך חברתיים ( יחד עם כל הנאמר עד כה , ( מאפשר מרחב שיח משותף , מרחב מחיה משותף , חיים משותפים , פעילויות משותפות , ויתור נמשך בין הזהה לאחר וההפך ; סוג של תנועה הדדית , ריקוד חיים משותף , ריקוד משותף של שיח . השיח הוא הפירצה והפריצה מתוך הייחודיות , מתוך הכוליות הפתוחה אל עבר האחר , ואחר אל עבר הפנים . המפגש הבלתי פוסק של פנים וחוץ , האינטראקטיביות של העצמי היחידני הרציף , על מכלול זכרונותיו , חלומותיו , פעולותיו , היוצא ונפגש בהדדיות משותפת , מתחלקת , מסתנכרת עם עצמי הזהה , האחר והסביבה . המשמעות היא היא ראשית השיח , התקשורת בין פנים לאחר . במציאות האונטולוגיה אין יחיד , אחד לעצמו . ההתרחשות היא ייחוד ואיחוד בריבוי , כמפורט כאן וב"תורת המחוללים . " הצורך הפנימי לצאת מהבדידות הייחודית , השקיקה להגיע לשיתוף , הם עיקרון אונטולוגי בדרך התרחשותה של אונטולוגיה חיה . ייחוד ואיחוד בריבוי , השיח ( תקשורת שפה ) הקיים בתוך הריבוי , בתוך 121 ראו מחקריו של פרופ . אשל בן יעקב על התרחשות חיים שיתופית , מורכבת ויעילה של קהילת חיידקים .
|
|