|
|
עמוד:147
במפגש , במראה החטוף של פנים עם אחר , עוד לפני שנפגשו , פנים אל פנים , זה מול זה , עוד מהמרחק שמעבר לזמן , בתנועתיות , כבר האחר והזהה מסתנכרנים זה אל זה , זה בזה , בתפיסה אינטואיטיבית , טרנסצנדנטית , הנפתחת ונפרשת מתוך ובתוך האונטולוגיה , הרוחשת במרחב האימננטי של משמעויות פועלות . דברים אלה נדרשים להבנת הפנומנולוגיה של האתיקה והמוסר על פי תפיסת המציאות כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות . התחוללותה של החשיבה עצמה , של עבודת החשיבה של הביאור , הבישול של החשיבה הפילוסופית , מזיגתה של תפיסה חרשה למציאות הרוחשת בפועל , היא עצמה פנומנולוגיה , שהפנומנולוגיה עצמה קוראת לה , שואפת אליה , והיא אפשרית מעצם היותה פנומנולוגיה . עבודת הביאור עצמה היא תופעה המתרחשת תוך כדי שינוי תנועה , תוך כדי מאבק , תוך כדי פעילות נבחרת . התפיסה הרדיקלית החדשה של עקרון המשמעויות הפועלות מכילה בתוכה גם את היכולת לתפיסת המציאות שהיתה וקיימת בפילוסופיה עד ימינו , וזוהי עובדה מוחלטת . אפשר לזהות את הקורלציה הקיימת בין תפיסת המציאות הקיימת ובין פיתוחי המדע השונים לשימושי היחיד והקהילה בסביבתם , כאשר הכל מוכוון ליעילות מכסימלית בסדר וארגון חייו של היחיד עם עצמו בקהילתו . לאחר השבר ההיסטורי הקופרניקאי התחוללה תפיסה הכרתית נוספת , אחרת , אך עדיין נשענת על עקרון הסיבתיות והשלמות , המשנה את פני ההתרחשויות , התופעות במארג החברתי , בקבוצות החברתיות השונות . לאחר מכן , הופיעו הפילוסופים דקארט , הובס , ניוטון , שפינוזה , לייבניץ ואחרים , ומהתבוננותם על ההתרחשות הפנומנולוגית של תורת ההכרה , של האפיסטמולוגיה , התפתחה ה"נאורות" דרך וולטר , רוסו , יום , קאנט , היגל , מיל ואחרים . כל זאת התרחש תוך כדי פריצתם ופריחתם של המיכון , התיעוש והמדע , למן תחילת שנות העשרים במאה הקודמת . אחר כך באו הקריאות באפלה , הצעקות הדוממות , של הוסרל , ברגסון , לוינס ובובר , שדיברו בעיקר על התרחשות התופעה של
|
|