|
|
עמוד:144
מתבוננות בהתנהגות ובאופי היחיד על פי סברה בלבד ותוך חוסר הצלחה לצמצם את החרדה , השעבוד והעיוורון . הפסיכואנליטיקאים עדיין מתבוננים ב"אני" היחידני הרציף של האדם כבתעלומה הטמונה בתוך קופסה סגורה ואטומה , בלתי ניתנת לאישוש ואבחון אונטולוגיים , וכל אשר נראה להם , לשיטתם , הינן סיבות ותוצאות של התרחשות פעילויותיה , בעוד הפסיכולוגיסטיים מייצרים הסברים לתודעת ה"אני" היחידני הרציף , למקורה ולפשרה . אמנם הפסיכולוגיה הקלה במקרים רבים את סבלם של מטופלים שונים במתן קשב ושיח , האמורים לעמוד ביחס אובייקטיבי לבעיות המתרפא , כפי שתהליכי שיח , תפילה ווידוי הנהוגים בדתות וקהילות אחרות משמשים כמקור כוח ותקווה , באנרגיית חיות מחודשת , ולו לזמן קצר . עם זאת , הרפואה הפסיכיאטרית , בהתערבותה במערך ייצור החומרים , מאפשרת לאותם מטופלים לחיות חיים פחות חרדתיים , לתפקד ולבנות לעצמם עולם שלם על כל מורכבויותיו . לכן מדעי הנוירוביולוגיה , ביולוגיה פיזיקלית , תקשורת תאית וכר יאפשרו לא רק לאזן את אנרגיית החיות של המטופלים , אלא גם את הרחבתה של אנרגיית החיות לעשייה ויצירה מכובדת והולמת . תופעה מדעית זו רק מחזקת את תפיסת המציאות כמרחב אימננטי למשמעויות פועלות , מאחר ונפש וגוף חד הם . ממרחב הראייה של "תורת המחוללים , " הגיעה העת לבחון את הפסיכולוגיה ומדעי הפסיכולוגיה והקוגניציה הדטרמיניסטיים כפי שהם מתבטאים ומיושמים בימינו גם בשילובי הקשרים מורכבים יותר עם מדע הרפואה ; קרי : היכולת ליצירת שינויים במערך ייצור החומרים בגוף נפש היחיד האנושי , לייצוב בריאות היחיד באמצעות תרופות מותאמות אישית או תרופות "מאזנות" באופן תואם והולם יותר את דרך חייו . אמנם זוהי אפשרות לפיתוח תרופות ומנגנוני בריאות מוסריים , אך יחד עם המדע התפתחה לצידה תעשייה הפועלת למטרות
|
|