|
|
עמוד:128
את חיותו , את פעילויותיו הרוחשות . גם יחסי חרדה ופחד מייצרים פעילויות בלתי פוסקות הגורמות לירידה ולצמצום באנרגיית החיות , ומאחר שמתרחשת פעילות לשמר את אנרגיית החיות במצבה או להשבחתה , מייצר היחיד פעילויות חדשות המנסות להעלות , להרחיב ולייצב את אנרגיית חיותו . מהות היחיד , סך כל פעילויותיו , היא היא המשך הזורם והנמשך הנושא אתו את ההדמיה של תמונות חייו , מעורבבות בריח בית , קולות , תנועות , אהבות שישנן והיו ואינן , הוות בזרמי משנה של כאב ובדידות . הנפש גוף היא היא המשך הזורם והנמשך של הצבעים , התלבושות , המבעים , הצחקוקים , טעמי החיך , המגע הרוטט , העין הרואה והלב המרגיש את פעימותייך ; זוהי את , נפש גוף ייחודית במלוא הדרך . כל אחד מיחידי החיים רוחש וחי באופן הזה , גם להקת הברווזים המופלאה הזו , המנסה לגרש את הזר , הבוגר האחר , השלישי , בעזרת צוות מצומצם של הורים נמרצים , המלמדים את אפרוחם הרך כיצד לנוע לשוט , לברור את האוכל ולעכלו תוך כדי המשט העליז . גם הם , הברווזים , פנים הנושאים את עצמם על גב פלטפורמה גנרית זהה , חיה , הכוללת את נסיונם הסובייקטיבי קונקרטי , הפועלת מתוך מארג משמעויות פועלות , תחת העקרונות של אותם ערכי "טוב" ו"רע" סובייקטיביים , המותמרים באופן של רהנורמליזציה לפעילויות , על פי תפיסתם את המציאות באמצעות המחוללים השונים , בהתאם למצבם במרחב . מפגש עם אחר . "אני" פוגש באחר . המפגש שלי עם האחר נובע מתוך הכרה של "אני , " מתוך הכרת התרחשותי במרחב המאפשר את בחירת פעילויותי אל עבר האחר . "סיבת" התרחשותו ופעילותו של המרחב אינה רלוונטית לחיינו בפועל , מאחר שהמציאות איננה רוחשת מסיבה לתוצאה , אלא ממשמעות לפעולה . דווקא בהיות המרחב קונטינגנטי , דווקא בהיותו אפשרי , היא היא המרתקת את ההתבוננות הפילוסופית .
|
|