|
|
עמוד:75
הרוחשים ומהווים מרחב אינסופי . האינסופי הוא ריבוי , ואין ריבוי ללא ייחוד ואיחוד , ואין האחד קודם למשנהו או נישא מעליו . העולם הריאלי , המציאות האונטולוגיה , הממשות , הינה טרנספורמציה של משמעויות לפעולות כחלק פועל במרחב האימננטי האינסופי . מאבק , אתיקה ומושגי "טוב" ועד "רע" בהתבוננותו על התרחשותה של אתיקה , לוינס מזהה חיכוך ראשיתי , נקודת מגע ראשונית , בהתרחשות האתית בין הפנים והאחר במרחב האפיפניה הרוחשת . לתפיסתו , כבר המרחב האינסופי הרוחש מכונן את התרחשותה של האתיקה . לוינס מכוון , מגדיר ומשתמש בציווי " לא תרצח" להגדרת החיכוך , המגע הראשיתי , וטוען : "אילולא הייתה ההתנגדות לרצח אתית , אלא ממשית , הייתה לנו פרספציה שלה , עם כל מה שחוזר לסובייקטיביות בפרספציה . היינו נשארים באידאליזם של תודעה , של מאבק , ולא ביחסים עם הזולת , יחסים שיכולים להיהפך למאבק , אבל כבר מציפים את תודעת המאבק . " נקודת המוצא של לוינס היא שההתנגדות לרצח היא התנגדות אתית הנמצאת ונובעת מהאינסופיות באופן של פיתול טרנסצנדנטי , בדומה למה שאומר קאנט לגבי המוסר הטהור על היות קיומו אפריורי . בעוד שאצל קאנט המוסר הטהור קבוע , טוב עליון , אצל לוינס הוא דינמי וחמקמק . " תורת המחוללים" לא רואה את הנביעה של האתיקה , של המוסר , את הנושא הזה של "לא תרצח , " כמקרה פרטי קונקרטי של מין מן החי , האדם , כפי שתופס לוינס בין פנים ואחר , בין שני אנשים , בין בני אדם , בין חבר בני אדם , בין חברה וסביבה , בין תרבויות אנושיות . לתפיסתי , בתוך וכחלק מהמציאות האונטולוגיה ישנם עוד הרבה סוגים ומינים מן החי , צומח ודומם כפשוטם . האם ההתנגדות האתית לרצח קיימת גם 73 שם , עמי . 163
|
|