|
|
עמוד:70
תפיסת המציאות הקיימת מקדמה דנא ועד הלום מחלקת את מראה המציאות לסדר הדברים . מייצור מארג מכני טכני של בתים , כבישים , מחברות עם שורות , דיווחים לרשויות , סדר יום , וכל זה מחולק שוב למבנים ותתי מבבים וקטגוריות , במו מנהרת זברונות אישית יחידנית -,מנהרה אישית האוגרת את זכרונותיו של היחיד תוך כדי עדכונם וקידודם באופן הקשרי סיבתי . אותו מאגר זכרונות הווה ורוחש מהווה את ה"אני" התודעתי הרציף . השימוש במידע הקיים בהיותי בהכרה מודעת , הוא שימוש דינמי מול המציאות הרוחשת בפועל , והמידע המאוחזר בין הפנים לאחר הוא בעיקרו מידע סיבתי מובנה . וכך שילוב תפיסת המציאות הזו עם חלוקה סיבתית מבנית של הסביבה הקהילתית המלווה בתיעוש סיבתי הקשרי , מגבירה ומעצימה את מושגי ה"אושר" על פי אותה תפיסה עצמה . כל זאת מתרחש על גבי פלטפורמת חיות רגישה מאוד , הפלטפורמה האנושית כמין מן החי , כפי שכבר הרחבתי ב"תורת המחוללים . " אנחנו מושפעים , מוסטים ומובלים בקלות רבה , בהיותנו בעלי חיים חרדתיים ומפוחדים מאוד , בעלי תפיסת מציאות טראומטית הישרדותית בתוך חברה אנושית דורסנית ואלימה . כאמור , ההכרה האנושית המודעת הרוחשת בימינו תופסת עדיין את המציאות באופן דואלי . בתפיסה זו היחיד שוקע בפועל לתוך כוליותו הסגורה , כוליות המנכסת את האחר , אותה כוליות הוסרליאנית הידגריאנית טוטאלית . אפשר לראותה אפילו כאותה כוליות של לייבניץ , שבה המונאדות הנצחיות היפהפיות משויכות לכל פריט חי . למעשה , נוצר כאן בינינו לאורך ההיסטוריוסופיה של ההכרה האנושית ממד דואלי מול המציאות , הממשות , כמו עדשה מסנוורת , מפרידה , מסך שקוף , מראה , השתקפות המסתירה ומעוותת את הכוליות מהאינסוף . לתפיסתי , ההכרה פועלת בכל עת במשך החיים , והתרחשותה של ההכרה המודעת הינה תופעה אחת מכלל תופעות פעילויותיה של ההכרה . פעילותה של ההכרה הינה יסוד מכונן
|
|