|
|
עמוד:67
היחס , המחוללת את אפשרויות הפעולה . אותם יחסים בין תופעות , הקיימים כל הזמן והמשתנים כל הזמן , בין תופעות , בין יש אונטולוגי אחד ליש אונטולוגי אחר או ל"ישים" רבים אחרים , לשילובם ההדדי ; יחסים בין פלטפורמת חיים אחת לפלטפורמת חיים אחרת , בין אמא אווזה לאפרוחיה , בין האדם האחד לזולת השני - המרחב כולו רוחש יחסים , ומתוך היחסים האלה אנחנו פועלים . אנו אוחזים ביחסים , אנו יחסים מתייחסים . אנחנו גוף חי המורכב מאינסוף פעילויות הרוחשות באינסוף משמעויות המעצבות את עצמנו , את ה"אני" הרציף היחידני . פעילויות נמשכות לאורך משך חיינו מבחינה של חומר , מבנה , תנועה , שפה , הכרה , כושר בריאות , איכויות של אושר עצב השלובות במנעד הנאה כאב , התנהגות , אופי וקשר היסטוגרפי עם מקורותינו ; פעילויות המתרחשות ונבחנות , חזור ושנה , בסינכרון ועדכון חוזר עם הניסיון הסובייקטיבי של כל אחד מאתנו . מקורו של מושג האינסוף מתגלה לך , עמנואל , כפי שאתה מתבונן בו ויוצא מתוכו , ביחס שבין הפנים לאחר , מעין אינסוף טרנסצנדנטי שאמנם שרוי ונמצא בתוך היחיד העצמי , הפנים , אך גם מקיף ומכיל יותר ממה שכוליותו הפתוחה של היחיד יכולה להכיל . בעוד שמנקודת ראיית המציאות שלי , מושג האינסוף במהותו הוא מרחב אימננטי של משמעויות פועלות , המכיל בתוכו ייחוד ואיחוד בריבוי . מרחב המכיל גם את המציאות האונטולוגיה , אותה מציאות אונטולוגיה המשתנה במשך התרחשותה " ) כל הזמן , ( " ובתוכה נמצאים היחיד והאחר כתופעות פועלות בה וכחלק ממנה . הטרנסצנדנטיות היא התרחשות אונטולוגיה אפשרית בראיית המציאות כהתרחשות תופעתית ספונטנית של האירועים . דהיינו , המציאות רוחשת עקב התמרתן הבלתי פוסקת של משמעויות לפעולות , ואיננה רוחשת כתוצאה מסובב למסובב או על פי עקרון הסיבתיות והשלמות . האפיפניה שורה בכול , המרחב הוא אפיפני יחד ובתוך המציאות האונטולוגיה הרוחשת בו .
|
|