|
|
עמוד:63
את האדמה , מנסה ושוב מנסה למצוא תשובה , מתחבט בזה כאדם בשנות השמונים ומסיים את חייו בהכרזה "אין לי עכשיו . " אבות ישורון כתב את ספרו אל מול בית קונקרטי , הבית שאני בניתי , מחומר ולבנים , שימש עבורו כמושא , כאובייקט , כשאלה רטורית - מה זה בית ? בזמן הבנייה היינו עומדים לפעמים אל מול השלד הנבנה ומתבוננים בו , ואחדים מהשכנים היו מספרים לי , כאדם זר ולא מוכר בסביבה , פרטים דמיוניים על דיירי הבית החדשים . בירור ובחינת המושג , המילה , " בית" - מהו בית , מהות הבית , וההבדל המושגי בין מה ואיך , בין בית ומשכן - נעשו תוך התבוננויות ליליות , כבל שקומות הבית הלכו וגבהו ; כיצד המשורר הולך ומושך את עצמו , הולך ונמשך באישון ליל לשולחן הכתיבה ומוסיף ומוחק עבר עם ציפייה ללא נקודה שוב מצלצלים הפעמונים , מרעידים בקולם הענוג עתיק את הדם השועט אל מעבר 60 אבות ישורון , אין לי עכשו , תל אביב-יפו , . 1992
|
|