|
|
עמוד:59
שמכונה "האינטואיציה הרגשית , " זהו סוג של חיבור טהור בין כוליות סובייקטיבית פתוחה והאינסוף המתרחש בתופעה , בעצם ההתרחשות ; ריקוד משותף , , natural intuitivaTto הריקוד בין כוליות ואינסוף , המתרחש בתוך חיינו , ברצף מהלכיהם הרגילים , החוזרים על עצמם שוב ושוב . מתקווה לתקווה לאכזבה ותקווה , מייזום פעילויות רוחשות חיים , למען ייצוב חיי היומיום ועד להשתתפות בתהליכים ומהלכים רחבים ועמוקים יותר , עוקבי עת , המתהווים ומתרחשים תוך כדי רצף חיותה של כוליות פתוחה מתנסה . פעילויות אלה מהוות את הרצף היחידני של "אני" בעל גבולות , אך לא גבולות ברורים וחסומים , אלא פתוחים ודינמיים , המשתנים בהתאם למצבו של היחיד במרחב ובזמן . אפשר לכנות את מרחב היחיד החי את הכוליות הפתוחה והדינמית , dynamic zone of identity מעין מרחב סביבתי סובייקטיבי קונקרטי ( אישי , ( self-organization של ה"אני" היחידני תופעה אמיתית רוחשת ;( local dynamic equilibrium ) כוליותי הדינמית , בעלת מחוללי חומריות , רגשות וחושים , תנועה , צורה , כושר בריאות , היסטוגרפיה , הכרה טהורה , תקשורת ואחרים , הפועלים תוך סינכרון הדדי עם מאגרי הזיכרון הסובייקטיביים שבי , המחוללים בי חיים ברי הכרה , מודעת ושאינה מודעת , הווה סובייקטיבית קונקרטית ההולמת בתפיסתה את מציאותי והמציאות במרחב . ( 24 ) מושג ההתכווננות של הוסרל נכון , בראייתו את הפנים מתכווננות ומסונכרנות בפועל עם תופעת האחר לתפיסת מציאות הולמת של כוליותו היחידנית של היחיד , של הזהה המוכר . גם גישתו של לוינס נכונה , שבה הפנים לא רק מתכווננות ומסונברנות עם תופעת האחר , אלא גם רואות דרך תופעת האחר את האינסוף , את ההתגלות המרחבית . לכן , לשיטתם של הוסרל ולוינס , תפיסת המציאות של הפנים , של הזהה ,
|
|