|
|
עמוד:49
( 10 ) שחף בוגר , בודד , יחיד ומיוחד , רואה פה . ממש כאן , מעל צומת התעלות והאמסטל , מהעבר השני של כיכר רמברנדט . אותה תעלה , אותו צומת שעינינו הרואות הבזקי מראות , פנים לוינס , פנים בית כנסת פורטוגזי , פנים היגל , פנים אור תרבות עבר עדיין מלטפים את המים . שפינוזה כאן . שפינוזה התבונן כאן וראה את אי השלמות , הבין וראה שהאלוהות שורה בכל , האלוהות היא אימננטית , היא כאן . ובעודו מתבונן במציאות באופן של סיבה ותוצאה , סובב ומסובב , הביא מהר את העצם , הנגיש את אלוהים בשרשרת הסיבות . דהיינו , לתפיסתו , אין חירות אמיתית לאדם ולטבע מאחר ששרשרת הסיבות מתחילה מהסיבה הראשיתית האלוהית . למה הדבר דומה ? לאותם דגים בים המבארים לעצמם את פשר תנועתם ופעילותם על ידי הסבר שראשיתו חיצונית לים , הסבר חיצוני ונפרד ממרחב חייהם , בעוד חייהם בפועל רוחשים במרחב המים . לתפיסתי , זהו מרחב המים והרוח , האור והטבע , המציאות האונטולוגית , המרחב האימננטי האינסופי למשמעויות פועלות , המאפשר חיים . ואני מכאן , מאותו ספסל , ליד אותן תעלות , כ 330 שנה לאחר מכן , אומר לןל בנדקיטוס שאין צורך להביא את אלוהים כדי להסביר את התרחשות התופעות מאחר והמציאות האונטולוגית היא מרחב אימננטי אינסופי של משמעויות פועלות , אשר בו רוחשת אנרגיית חיים ; אנרגיה המאפשרת לנו , בני האדם והחי , את חירות הבחירה של פעילויותינו הסובייקטיביות קונקרטיות שלא נקבעו מראש . וככול שתפיסת המציאות שלנו אמיתית והולמת יותר , כך בחירת פעילויותינו טובה יותר ומעלה את אנרגיית חיותנו . אפשר לראות את המרחב הזה כמטריקס חי , המאפשר את התחוללות המציאות באופן הרמוני מבלי להגדירו כאלוהים , אלא לראות את המציאות כמרחב אימננטי
|
|