|
|
עמוד:7
הקדמה הדחף לכתיבת מחקר זה מקורו בתחושת חוסר הנחת לגבי התפיסה השלטת במחקרים ספרותיים , הרואים בספרות השואה סוגה ספרותית מיוחדת המכילה קורפוס של יצירות הכתובות בשפות שונות והמאופיינות על ידי מערכת טכניקות ונושאים משותפים . תפיסה זו , אופקית בסיווגה , אוטונומית בהבנת נושאה , אינה שופכת אור רב על הספרות היפה העברית והיידית . היצירות שנכתבו בלשונות אלו מחויבות — כיצירות אמנות — יותר לציר אנכי של מסורת ספרותית , הנמשכת אחורה אל ימי הביניים ומהם אל המקרא . חשיבות הציר האנכי הזה מצביעה בבירור על כך שלשואה , כמו לכל מאורע היסטורי , אין 'משמעות' משלה שצריך לחושפה . משמעותה , תחת שתהיה איזו מהות פנימית הניתנת לחישוף , תלויה במסורות פרשניות של הקהילה או של התרבות המחפשות את המשמעות . משום כך נטלתי על עצמי לעסוק בספרות השואה של קהילה פרשנית אחת — זו של התרבות הישראלית והספרות העברית , ולפרש אותה על רקע המסורות של אותה קהילה . המטרה היתה לחקור את יחסי הגומלין שבין אירועים אסוניים בני זמננו לבין מסורות ספרותיות רבות ימים . במהלך כתיבת המחקר הפכו הקלעים לקדמת הבימה . ספרות האסונות הלאומיים העברית שמלפני השואה התגלתה כעשירה ומפותחת כל כך , עד שתבעה שוויון ערך עם החומרים של זמננו . מבחינה זאת החברה היהודית היא מיוחדת במינה . אסונות לאומיים רבים וקשים פקדו אותה , והיא שרדה ; ואחרי כל אירוע כזה הושג השיקום במידה רבה באמצעות מאמצי הדמיון הספרותי , כפי שבא לידי ביטוי בנבואה , בספרות הליטורגית , בפרשנות ובשירה . סיפור ההתעלות מעל לאסון , יותר מסיפור האסון עצמו , הוא המרתק אותנו . אכן , צודק ההיסטוריון סאלו ו' בארון כאשר הוא לועג ל'תפיסה הבכיינית של ההיסטוריה היהודית , ' המציגה את הציביליזציה היהודית כסדרה של רדיפות , גירושים ומוות על קידוש השם . התעניינות לוהטת זו בשאלה כיצד מתו יהודים , מה היו מסלולי הייסורים שלהם , היא ללא ספק אחד הכוחות העיקריים שמאחורי העיסוק כספרות השואה . במחקר זה יוטל הדגש לא בחורבן אלא בהישרדות היצירתית . למעשה , הגדרת
|
|