דבר המערכת אמנת התקווה

עמוד:13

אי אפשר ליישב בין הערכים האלה וכי אין מנוס מעימות גלוי בין הפן ה " יהודי " לפן ה " דמוקרטי " של המדינה . לנוכח העמדות האלה קובעת האמנה כי "אין סתירה בין היותה של ישראל מדינה יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית . קיומה של מדינה יהודית אינו מנוגד לערכי הדמוקרטיה ואין בו כדי לפגוע בעקרון החירות ובעקרון השוויון האזרחי . " הדמוקרטיה שהחותמים התחייבו לה , יש להדגיש , היא דמוקרטיה מוצקה , כפי שמפרטים באריכות כמה מסעיפי האמנה . המחברים מצדדים בזכותו של כל אזרח "לחופש דת ומצפון , לשון , חינוך ותרבות , " ותומכים ללא סייג ברעיון שלפיו בישראל ישרור "שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה בלי הבדל דת , מוצא ומין" הצהרה שהיא חשובה במיוחד בעת מלחמה , שבה גוברת הסכנה שחירויות דמוקרטיות תוגבלנה . 14 ולם המרכיב החשוב ביותר של אמנת כינרת הוא עמדתה הנחרצת בנוגע 4 ' > לאופייה היהודי של מדינת ישראל . הסעיף הראשון , השלישי והתשיעי באמנה נדרשים לעניין זה ונוקטים נימה שהפכה נדירה בשיח הציבורי . "אנו מאמינים , " כותבים המחברים , "שקיים הכרח קיומי עליון , וקיימת הצדקה מוסרית מלאה לכך שלעם היהודי יהיה בית לאומי משלו , הוא מדינת ישראל ... זכותו של העם היהודי לחיות חיים ריבוניים בארץ ישראל היא זכות מוצקה שאין לערער עליה . " אולם המחברים אינם מסתפקים בהצהרות בעלות אופי עקרוני כללי , ומציגים גם רשימה מפורטת של דרכים לביטוי המחויבות הזאת : אופייה היהודי של מדינת ישראל בא לידי ביטוי במחויבות עמוקה להיסטוריה היהודית ולתרבות ישראל ; בקשר עם יהודי התפוצות , בחוק השבות , בעידוד עלייה ובקליטתה ; בשפה העברית שהיא שפת המדינה העיקרית , שפתה של יצירה ישראלית ייחודית ; בחגים ובימי המנוחה הרשמיים של המדינה , בסמליה ובהמנונה ; בתרבות העברית בעלת השורשים היהודיים ובמוסדות המקדמים אותה ; ובמערכת החינוך העברית שתפקידה לטפח , לצד השכלה כללית ומדעית וערכים כלל אנושיים , ולצד הנאמנות למדינה והאהבה לארץ ולנופיה , את זיקתם של התלמידים לעם היהודי , למורשת ישראל ולספר הספרים . הצהרות מסוג זה תויגו בשנים האחרונות כסיסמאות מיושנות ואף ריאקציונריות - דימוי שדבק בהן נוכח אפנת "ניפוץ המיתוסים " שפשתה

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר