|
|
עמוד:7
פתח דבר כנשים בחברת שפע מערבית וכאימהות לבנות צעירות אנו מתמודדות לעתים קרובות עם שאלות הכרוכות באוכל . שתינו אוהבות לבשל ולפנק את בני ביתנו ואת אורחינו במטעמים . שתינו נאבקות מדי יום בפיתויי האוכל למען בריאותנו ולמען מראנו האסתטי . אך הקשה מכול - שתינו שואלות את עצמנו כיצד נחנך את ילדינו כך שהאוכל יתפוס מקום נכון בחייהם , יאפשר הנאה אך גם ייתפס כמזיק אם אינו נצרך באיכות ובכמות הנכונות . כל זמן שההתמודדות שלנו הייתה רק במרחב האישי המשפחתי , לא חשבנו לחקור את הנושא . אולם בשנים האחרונות נוכחנו שתינו , כעובדות בהכשרת מורים , כי אותן סוגיות בדיוק מעסיקות את הסטודנטיות שלנו . הבחנו בקשיים שלהן בנושא דימוי הגוף , בקונפליקט שלהן באשר למקומו של האוכל בחייהן , ובעיקר - חשנו את הבלבול שלהן בסוגיה זו כמחנכות לעתיד . אם כך , הרעיון לכתיבת הספר נבט בחיבור שבין עבודתנו המקצועית בתחומי הספרות והביבליותרפיה בהכשרת מורים ובין הפן האישי - עובדת היותנו אימהות לבנות צעירות . שני מרחבים אלו סייעו לנו לראות מקרוב את הבעייתיות סביב סוגיית האכילה , ובעיקר סביב סוגיית האכילה בתרבות המקדשת את הרזון אך אינה מתנזרת מכל הכרוך באכילה נהנתנית . שאלנו את עצמנו כיצד הורים ומורים צריכים ויכולים לחנך את ילדיהם ואת תלמידיהם לתזונה נכונה על רקע המגפה החדשה של המאה הנוכחית , מגפת ההשמנה והפרעות האכילה . עוד ביקשנו לרעת , מהו הכלי הנפוץ והיעיל ביותר לצורך חינוך זה . לא שאלנו מהי האחריות של ההורים ושל המורים כסוגיה זו , כאן התשובה הייתה ברורה לנו מלכתחילה . לתפיסתנו , מורים אחראים לבריאותו הנפשית והפיזית של התלמיד לא פחות משהם אחראים להקנות לו ידע לימודי . ולכן היה לנו
|
|