|
|
עמוד:7
הקדמה המתבונן בשלל המאמרים שנכתבו על יצירת עגנון משתאה לא רק לנוכח הכמות , אלא אף לנוכח הגיוון . נושאים רבים הועלו בביקורת עגנון ונידונו מכיוונים שונים ומשונים , ונדמה שחוץ מקול ענות חלושה שהטיל ספק בתועלת שבלימוד מסכת יצירתית זו , משכה היא את קוראיה לחזור וללמוד בה ולמצוא בה פנים מפנים שונות . ממילא תלויה ועומדת השאלה מה עוד ניתן ללמוד מיצירות אלו שעוד לא נרמז בכתובי הביקורת ? ניסוח חריף של בעייתיות זו העלה ידידיה יצחקי : אפשר , אולי , לשער , שהנה הגענו לרווייה מסויימת בחקר יצירת עגנון . מאות הספרים , ואלפי המסות והמאמרים שכבר נכתבו עליה קרובים אולי למיצוייה הגמור - בפרשנות , בחקר מקורותיה , בבחינת המארג הלשוני , המבנה הצורני , התימטי , או המוטיבי שלה . אפשר אולי לשוב לפרש כך או אחרת סיפור זה או אחר שטרם פורש , או שעדיין לא נחקר . אולי ניתן עוד למצוא מקור נעלם לקטע כלשהו המופיע בסיפור כלשהו , אך נראה שחסרה הארה כוללת , רעיון גדול ומקיף , שיאפשר ראייה חדשה , רעננה יותר של יצירת עגנון . אם אין ראייה חדשה כזו בנמצא , חושבני שאכן המחקר החי התוסס ביצירתו הגדולה של עגנון קרוב מאוד למיצויו הגמור . נראה כי תחושת הרוויה המועלית כאן נובעת מהפנמת עקרונות ביקורתיים והנחות יסוד שנתקבלו בפרשנות עגנון , כגון : משחק החידתיות , או הגלוי והסמוי שביצירת עגנון המטילים על כתפי הקורא את התפקיד לפתור חידות ולפענח נעלמים . כדוגמא לכך יש לראות בחשיבות הרבה שייחס קורצווייל לזיהויו את יקותיאל נאמן מן הסיפור ' פת שלמה' - כמשה . וכן את פתרונו של טוכנר לשירתה של גמולה מן הסיפור 'עידו : 'ועינם 'ידל ידל וה פה מה' - כפסוק משיר השירים : 'יבוא דורי לגנו ויאכל פרי . 'מגדיו מכאן אולי עולה התחושה המתסכלת כי אין טעם בגילוי עוד 'מקור נעלם לקטע כלשהו המופיע בסיפור . 'כלשהו אך שמא אין המקורות כל כך נעלמים אלא כדברי שקד : 'שבעוונותינו הרבים איננו מתייחסים אליהם מקוצר דעת ? 'ובורות והרי ' הקישורים האינטר-טקסטואליים בין טקסט לבין זכרי לשון קנוניים קיימים על כל צעד . 'ושעל לא יעלה על הדעת שכל מהותה של יצירת עגנון היא לבחון את בקיאות הקורא בידיעת המקרא והמדרש , וכמו מדרש השמות השונים בהם נקרא משה' בסיפור ' פת . 'שלמה אילו היה כן , הרי רשלנות היא מצד בעל כתב החידה , הוא עגנון , להשאיר עקבות של משה ולהזכיר בפירוש את שמו ביצירה . חקר מקורותיה של יצירת עגנון לא הפליג מעבר לתפיסת הזיקה שמקיימת ספרות זו עם אותם מקורות . על פי תפיסה זו , המקור מהוה גירוי ליצירת עגנון ומשמש לה כלי למימוש מטרות וצרכים שונים . תפיסה זו הובילה לניתוח שלא חדר מעבר להבנה
|
|