|
|
עמוד:8
ואלה המובהקות שככשירויות וביכולות שיש לטפח ולפתח : השכלה רחבה ועושר תרבותי במשולב עם רפלקסיביות ביקורתית , שיקול דעת ודמיון יוצר . יישום גמיש ומושכל של הדעת בחיים עצמם ובהתנסויות הקונקרטיות . מעורבות פרואקטיבית - חקרנית , אוטונומית , אותנטית , ערכית , פרשנית ויצירתית - הן בגיבוש הזהות האישית והן בהתייחסות לתוכני התרבות ולעשייה החברתית . אכפתיות ואחריות בכל הנוגע לחשיבותם של אמת , צדק ויופי באידיאלים מנחי חיים ומכונני הרבות . הקפדה על נורמות מוסריות באשר לכבוד האדם ולשלומו של החברה האנושית והסביבה הטבעית . מעורבות אזרחית המכוונת להגנתם ולטיפוחם של ערכי-יסור דמוקרטיים , דוגמת שוויון אזרחי , חירויות הפרט , פלורליזם , סובלנות , שקיפות והגינות . הדאגה לקידום ההשכלה הכללית ותשתיות התרבות - לטיפוח אדם חושב , בעל רגישות ערכית ואחריות אזרחית - מצאה ביטוי כמעט בכל דור ודור מאז ראשית החינוך הכולל באתונה הקלסית . עם זאת , תהליכי הדמוקרטיזציה וההתמקצעות שעברו ההשכלה והתרבות בעת המודרנית הביאו לפיחות במעמד החינוך הכולל , ובעקבות זאת גם לביקורת קשה מצד הוגים דוגמת פרידריך ניטשה ( בגרמניה ) ומתיו ארנולד ( באנגליה ) בסוף המאה התשע-עשרה , ומצד הוגים דוגמת ט"ס אליוט , רוברט הצ'ינס , ריצ'רד ליווינגסטון וחוזה אורטגה אי-גאסט ( כספריו על תפקיד האוניברסיטה ועל מרד ההמונים ) במחצית הראשונה של המאה העשרים . על רקע ביקורות אלה אפשר להבין את פרסומו של דוח ועדת הרוורד ,
|
|