|
|
עמוד:10
סלרוקוס שבסיסו היה בסוריה . התמורות בירושלים ובסביבתה באמצע המאה השניה הביאו לשינוי מהפכני על ידי יצירת מדינה חשמונאית עצמאית , עם ירושלים כבירתה . פרק הזמן השלישי משתרע על פני כ 130 שנה , מהכיבוש הרומי ועד חורבן הבית 63 ) לפסה"נ 70 - לסה"נ . ( בתקופה זו הגיעה ירושלים לשיא התפתחותה ותפארתה . ירושלים הוקמה מראשית ימיה על רכס ההר הדרומי מזרחי , הכולל את הר הבית ומדרומו את העופל ואת עיר דור , במקום שנובע מעיין הגיחון , מקור המים הקבוע היחיד של העיר . בימי חזקיהו הורחבה חומת העיר והקיפה את הגבעה המערבית , היא הר ציון . אולם בימי שיבת ציון הצטמצמה העיר לרכס המזרחי למשך כ 400 שנה . בימי החשמונאים התפשטה העיר מערבה ושטחה גדל מ 150-120 דונם עד כ 650-600 דונם . בימי הורדוס ולאחריו התפשטה העיר צפונה , תחילה - עם בניית החומה השניה , שהגדילה את שטחה בכ 250 דונם נוספים , ולבסוף - עם בניית החומה השלישית , התרחבה העיר צפונה בכ 900 דונם נוספים . בסופו של דבר היא השתרעה על כ 1 , 800 דונם . העיר , שמנתה כ 6 , 000-5 , 000 תושבים בימי שיבת ציון , הגיעה לכ 80 , 000-60 , 000 תושבים באמצע המאה הראשונה לסה"נ . ירושלים ידעה תמורות מדיניות מרחיקות לכת בתקופה זו . תחת המדינה הריבונית של ימי בית ראשון , היתה ירושלים כפופה מעתה לשלטון זר ( פרט לתקופה קצרה של כ 80 שנה בימי החשמונאים . ( העיר הסתגלה למצב זה , ויש שראו בכך ביטוי לחסדי האל ורחמיו . האימפריות הגדולות ומנהיגיהן נצטיירו לא אחת כבחירי , 'ה משיחיו ועושי רצונו . קבלת עול המלכות לא היתה , אפוא , רק עובדה מדינית אלא זכתה שוב ושוב , לפחות עד לימי החשמונאים , לביסוס דתי ואידיאולוגי . התמורות הפנימיות היו אף הן מרחיקות לכת . בפתחה של התקופה נעלמו שני מוקדי כוח מימי בית ראשון - המלוכה והנבואה . אלה פינו מקומם לבעלי שררה ומעמד , ובהם חכמים ושועים בני המעמד העליון . ואולם , הדמות הדומיננטית בתקופה הנדונה היתה זו של הכוהן הגדול , ששימש אישיות מדינית ודתית מרכזית במשך כל תקופת בית שני ( למעט בימי הורדוס . ( מעמדו של הכוהן הגדול הגיע לשיאו בימי החשמונאים , כאשר כיהן גם כמלך וגם כראש הצבא . גם בתחומים אחרים חלו שינויים מרחיקי לכת . במהלך הזמן נוספו חגים אחדים ללוח היהודי ( חנוכה , פורים ורשימת החגים במגילת תענית , ( ואופיים של אלה שכבר נכללו בו השתנה באופן ניכר לאור פירושים ומנהגים חדשים ( למשל בפסח ובסוכות . ( במשך תקופה זו הלכו וקמו מסגרות קהילתיות חדשות - בית הכנסת , בית המדרש , הכתות השונות ( הפרושים , הצדוקים , האיסיים ואחרים , ( משמרות הכהונה ועוד . נוספו יצירות ספרותיות ובהן חמישה חומשי תורה וספרי נביאים אחדים ועשרות רבות של חיבורים , מקראיים ואחרים ( דוגמת הספרים החיצונים . ( בארבע מאות השנים האחרונות של ימי הבית , היתה ירושלים לחל ק מהעולם ההלניסטי רומי , שתרבותו הטביעה את חותמה על העיר ואופיה האורבני , החברתי והמדיני . האדריכלות והאמנות בעיר שאבו את השראתן ממקורות .-הלניסטיים הוקמו בנייני ציבור , כגון הגימנסיון , התיאטרון , ההיפודרום והאמפיתיאטרון על פי הדפוסים המקובלים של התקופה , ונעשה שימוש נרחב בכלי בית , ריהוט , תכשיטים ומטבעות שרווחו בערים אחרות במזרח באותה עת . במובנים רבים , ירושלים היתה שונה אך
|
|