|
|
עמוד:9
מבוא ירושלים הגיעה לשיא התפתחותה בתקופת בית שני . במשך 600 שנה , משנת 536 לפסה"נ ועד שנת 70 לסה"נ , גדלה העיר וזכתה למעמד בכורה מבחינה מדינית , דתית ורוחנית . מעמד זה לא נוצר בבת אחת אלא היה חלק מתהליך שנמשך מאות שנים . בימי שיבת ציון ( התקופה הפרסית , 332-536 לפסה"נ ) הושב לירושלים מעמדה כמרכז רוחני ולאומי . בימי החשמונאים 63-152 ) לפסה"נ , ( וכן בימי הורדוס והבאים אחריו 37 ) לפסה"נ 70 - לסה"נ , ( היתה ירושלים לאחת הערים הגדולות והמרשימות ביותר בעולם הקדום , לא בכדי כונתה "המפורסמת לאין שיעור בין ערי המזרח" ( פליניוס הזקן , נטוראליס היסטוריה ה , . ( 70 מעמדה של ירושלים לא נוצר יש מאין . כבר בתקופת בית ראשון תפסה העיר מקום מרכזי בתולדות עם ישראל . לאחר כיבושה בימי דוד הפכה לעיר בירה ומרכז דתי . נוצרו מסורות עממיות המקשרות את ירושלים להיסטוריה של העם בראשיתו ( בר' יד , יח-כ , ( חוברו מזמורים שתארו את העיר ואת מעמדה הדתי ( תה' מח , קכב , קבה , קכז ) ונתגבשו מסורות היסטוריות שתעדו את תולדות ירושלים , שמצאו את ביטוין במקרא . מרכזיותה הדתית של ירושלים הגיעה לשיאה בשנת 622 לפסה"נ , בעת הרפורמה הגדולה של יאשיהו והחלטתו לרכז את הפולחן בעיר . עד לימיו , היו לצד המקדש בירושלים מקדשים ומזבחות רבים , שבהם הוקרבו קורבנות לאלוהי ישראל . אולם לאחר הרפורמה של יאשיהו , הפכה ירושלים למקום הפולחן היחיד . ירושלים הגיעה למרום שגשוגה ותפארתה בימי בית שני . חשיבותה ומרכזיותה של ירושלים המשיכו להתחזק ביתר שאת עקב התפתחויות מבית ומחוץ . ההכרה הבינלאומית בירושלים כעיר מקודשת , החל בשלטון פרס דרך הממלכות ההלניסטיות ועד לשלטון הרומי , העניקה לה מעמד מכובד בעיני היהודים ואומות העולם כאחד . עם הפיכתה לעיר בירה בימי החשמונאים ושוב בימי הורדוס , היא זכתה להתפתחות חסרת תקדים בתולדותיה . בירושלים רוכזו המוסדות הממלכתיים החשובים , בה התגוררו חוגי הכהונה והאצולה והתפתחו בה זרמים וכתות . בית המקדש , שנבנה מחדש בימי הורדוס בפאר שאין שני לו , העניק לה מעמד של קדושה ושגב , וחשיבות שאין לה שיעור . שמה נישא בפי כל בארץ ומחוצה לה , והיא היתה אבן שואבת למבקרים ועולי רגל שנהרו אליה בהשתאות ובתחושה של התרוממות רוח מכל קצווי ארץ . תולדות ירושלים בימי בית שני מתחלקות לשלוש תקופות עיקריות : תקופת שיבת ציון , התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית . תקופת שיבת ציון או התקופה הפרסית , נמשכה כ 200 שנה 332-536 ) לפסה"נ . ( תקופה זו מסמלת את שיבת העם לארצו לאחר גלות בבל ושיקום העיר ומוסדותיה . התקופה השניה היא התקופה ההלניסטית , שנמשכה כ 260 שנה 63-332 ) לפסה"נ , ( ונחלקת לשתי תקופות משנה . בראשונה שלטו בארץ ממלכות הלניסטיות : תחילה בית תלמי שבסיסו במצרים , ולאחר מכן בית
|
|