|
|
עמוד:13
על אף השימוש בהפעיל במקום קל , לא נמנעה הומונימיה מוחלטת , כי הפעיל החל לשמש במקביל גם בהוראה השניה ( נהג = ( עשה שיהיה הדבר נוהג , ואף הוא בהצרכת " , "ב "את" או . 0 אין לכך עדות מן המשנה , אך בלשון התנאים , מצוי הוא בתוספתא בלבד , אמנם לא באחידות בין כתבי היד : "מיכאן ואילך הנהיגו שיהו בודקין עידי נשים" ( תוספתא יבמות יד , י 7 / 620 — בכי"ע ; בכ"י וינה , ליברמן : 55 "מיכן והלך הונהגו שיהו . ( ... בן יהודה מתעד הופעל בשורש זה מספרות ימי הביניים בלבד . במקום אחר , נמצא חילופין בהצרכת מלית היחס : ) " תודוס ) הנהיג את בני רומי להיות לוקחין טלאים" ( תוספתא ביצה ב , טו // ( 291 — "הנהיג על אנשי רומי" ( ירושלמי שם , ב , ז-סא //( 3 " הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולס" ( ביצה כג , א ; ברכות יט , א י פסחים נג , א . ( וראה עוד : "וכך הנהיג ר' חלפתא בציפורי" ( תענית טז , ב — והשווה ירושלמי שקלים א , א — מו , 1 למעלה ) ; "הנהיג בעולם" ( תוספתא ר"ה ד , ג , 16 / 212 — כי"ע ; כ"י וינה — כרן , התקין ;( "הנהיג ר"ג קלות ראש בעצמו" ( שם , נדה טז , ז 651 — למטה ) ; "הנהיג עצמו ברבנות" ( סוטה יג , ב ;( "הנהג בהן מנהג דרך ארץ" ( ברכות לה , ב . ( " נהג" אינו ידוע מן הארמית , וההוראה העיקרית הנידונה מיתרגמת ברוב ניביה בשורש " , "דבר הן ביחס לבעלי רוח חיים והן כלפי רכב . 21 בארמית היהודית בלבד מזדמן , "נהג" אך לפי הבדיקה במילונים , שייכות המובאות רק להוראה המשנית הידועה מלשון חז"ל : היה רגיל , נהוג כך ורגיל לעשות כך . מסתבר מאוד , כי שימוש זה הנזכר , המופיע בניבי ארמית יהודית , אינו אלא בגדר שאילה מעברית חז"ל . הוא בא בבניין קל בלבד ( ואולי באתפעל . ( לפיכך אפשר להסיק , כי השימוש בהפעיל ללא הבדל מן הקל בשורש זה , שצמח בלשון חז"ל , הוא התפתחות פנימית בעברית עצמה , ולא עקב השפעה חיצונית . בעברית ימינו נעלם לחלוטין השימוש בפיעל בלשון המדוברת , והדוברים חזרו לשימוש בצורות הקל . אמנם יש המשך לשימוש מקביל גם בתצורה של חז"ל "מנהיג" ( הפעיל ) אך זאת תוך הבחנה ברורה בין השתיים ו נהג ב / את ( קל ) נתייחד להולכה ולהסעת רכב בעיקר , ואילו ההפעיל נשאר להוראה השנייה המושאלת של הדרכה והתוויית דרך לציבור ולעם . המנהיג הפך לסמל ההולך בראש והמושך את האחרים , שלא כהוראה המוחשית בלשון חז"ל , ש"המנהיג" הלך גם מאחור לזירוז הבהמה קדימה ( מלך כמנהיג , שהלך בסוף , נזכר כמקרה יוצא דופן . ( לשפה החיה לא נוח היה בטשטוש ההבחנה בין צורות ומשמעויות , לפיכך העדיפה לשאוב מכל רובד את הראוי לה לשימושה . 21 בכתב יד המבורג , ב"מ שם , הוא : "חסימה בקול והנהגה , "בקול אבל בכתב יד פירנצה הוא כנ"ל בשתי המובאות ( כרך ב , 275 ג . ( 204 ובדפוסים תמצא עוד : "מהו שינהיג צרעתו ברגל" ( מו"ק יד , ע"ב , ( אבל בדפ "ר וכן וט / , 108 כרך א : 213 . "שינהוג" וט 134 / כרך ב : 282 "מהו שנוהג . "צרעתו וכן למעלה "מהו שינהוג נידויו ברגל" — גם בכתבי היד . 22 ראה , למשל , בתרגום אונקלוס ובתר"י לבראשית לא , כו ( אדם ;( לשמות ג , א ( צאן ;( שם יד , כה ( רכב , ( וכך הוא גם בתרגום ניאופיטי ובסורית של ארץ ישראל ( למשל , לשמות יד , כה . ( ובשומרונית כתרגום ל"נחק" = ) נהג < בא : דחק — ראה עוד לשמות י , יג ; דברים כה , לג . השווה ז' בן חיים , עואנ"ש כ ( המליץ , ( עמי . 531 "נהג המובא מסורית" ( ראה גרוקלמן , מילון , עמ' ( 417 הוא תנייני ל"נהק" = ) שאג , ( ואיננו שייך לענייננו . 23 ראה יאסטרוב בערכו ( עמ' , ( 881 כגון ' "נהגו ביה זילותא '' ( איכה א , ח — , ( "הזילוה" "די הויתא נהיג למיקם ביה" ( לקהלת י , ד , ( "דנהיגין בשיטריהוך ( תר"י לשמות לט , לז — רידר — ( 144 אלה מתרגומים הנחשבים למאוחרים , וכן מצוי מעט בארמית גלילית ובארמית של תלמוד בבלי , כפי שנראה גם מהדוגמאות שבעה"ש ה , . 316
|
|