|
|
עמוד:13
ב . עדותו של ביאליק באחד באוקטובר 1894 שלח ביאליק לרבניצקי , עורך פרדס , את שירו "אגרת , "קטנה כשהוא מצרף ל"אגרת הקטנה" המחורזת "אגרת גדולה" בפרוזה , והיא אחד הדוקומנטים המעניינים ביותר לתפיסתו הפואטית של ביאליק הצעיר . בין השאר עומד ביאליק באגרת זו גם על תבניתו הפרוזודית של השיר , כשהוא משלב בדבריו תיאור , הערכה והתנצלות : בעיני מצא השיר הזה חן בתוכנו , בשפתו ובמתכונתו החדשה לנו , אשר לא עשו כן חרזנינו בלהטיהם . [ ... ] חרוזי השיר הזה הם אחד מלעיל ואחד מלרע . והמלעיל אשר אמרתי הנהו לפי הקריאה ההמונית , אצלנו האשכנזים , המקולקלת , אשר יקראו תמיד מלעיל , מלבד מלה בת הברה אחת שאות השימוש ב'כ'ו'ל'ם לפניה ; אבל לפי הקריאה הספרדית המדקדקת לא יעלה המשקל יפה . בדבר זה נגררתי אחרי המנהג של שטות אשר נהגו משוררינו בזמן האחרון לשקול את שיריהם במשקל מצלצל בפי קוראים עמי הארץ , אעפ '' י שהמשקל והצלצול אינם באמת כי אם מדומים בשיריהם , כי הספרדי או כל קורא מדקדק , המטעים את המלה כהלכתה וכנגינתה , לא יחוש כל צלצול . כל שירי הנדפסים , מלבד שיר "אל האריה המת" ושיר "על סף ביהמ"ד" הכתוב נשקלו עד"ז , שירי פרישמן ושל '' ג הם ג '' כ עד '' ז . ואני מאמין , שבימים הבאים , בהיות שפה ברורה ומדוקדקת בפינו , ירצעו שירים כאלה את אזנינו במרצע ויגריסו את שינינו . לע '' ע משכני היופי המדומה הלזה ברשתו גם אותי , כי ידעתי שקוראינו נהנים הנאה "משונה" מזאת . ביאליק : 1938 ע' קל להבחין בדברים אלו בטון הגאווה על ההישג הפרוזודי , ואפילו בשכרון מיופיו של המשקל , "מצלצל"ה מכאן , יחד עם הביקורת העצמית של המשכיל המדקדק שחש מרחוק , כביכול , בעינו הפקוחה של שד"ל המת , שאגרותיו נתפרסמו באותן שנים , ובהן ביקורתו החריפה על הקריאה האשכנזית המשובשת , מכאן . נימת ההתנצלות ניכרת במיוחד בטענת חמשת החלקים הראשונים של אגרות שד"ל ראו אור בתרמ"ב , בהוצאת שאלתיאל אייזיק גראבער , והס כוללים , בין שאר אגרות , גם את אגרותיו ללטריס , בהן הוא מתקיף בחריפות את החריזה המתבססת על הקריאה האשכנזית המלעילית : "ומלבד זה עוד מום שני בכל שירי האשכנזים , והוא שהם מערבבים החרוזים אשר טעמם למטה עם אשר טעמם למעלה , והיה זה להם מפני קריאתם המשובשת \ \ ... והנה כל איטלקי וספרדי הקורא המלעיל מלעיל והמלרע מלרע
|
|