|
|
עמוד:10
המשוררים , רובם ככולם , החזיקו בשיטה הישנה של וויבור שירים , שלפיה צריך לדקדק רק במספר ההברות . כל האמנות המוזיקלית שבחיבור שירים היתה בעיני המשוררים בדור הקודם כאילו לא נבראה לשמש בה בלשון העברית . שם , גל' ט' אין ספק שמהפכה ריתמית זו , שעל חשיבותה הצביעו ביאליק , טשרניחובסקי , , "בעל מרושבות"ו היתה קשורה ישירות במגע הממושך שבין הספרות העברית לבין הספרויות האירופאיות , ובראש וראשונה הספרות הגרמנית והספרות הרוסית , וביצועה הלכה למעשה בעשור האחרון של המאה ה , 19 נעשה , כפי שהעיד על כך בגלוי הגיבור המרכזי של תהליך זה , ביאליק , בהשפעת השירה הרוסית . דווקא משום כך יש ענין מיוחד בהערתו הנכונה של , "בעל מחשבות" כי גם המשוררים , "הישנים" דהיינו , משוררי ההשכלה , החל בוויזל ובשלום הכהן וכלה במיכ"ל וביל"ג , הכירו היטב את השירה האירופית המוזיקלית ואת תשתיתה הפרוזודית הטונית סילאבית , ובכל זאת לא ניסו כלל לסגל לעצמם שיטה זו , ולהשתמש בה הלכה למעשה בעברית . ברור לחלוטין כי עובדה זו רב חלקה בקצב התפתחותה של השירה העברית במאה ה , 19 ולפיכך היא מחייבת בחינה ובדיקה יסודית . ציינתי בפתח דברי כי המעבר לשיטה הפרוזודית החדשה , הטונית סילאבית , התבסס על המבטא האשכנזי הרווח : אולם מן הראוי להקדים 1 ראה ביאליק , 326 : 1971 בהערה . וכן : הרושובסקי ; 1230-1228 : 1971 אבן זוהר . 69 , 58 : 1978 לקביעתו של ט . כרמי , ( 40 : 1981 ) המביא בראש רשימת המשפיעים על המעבר למשקל הטוני סילאבי את היידיש ( בנוסף לרוסית ולגרמנית ) - אין כל יסוד . המשקל הטוני סילאבי חדר ליידיש במקביל לחדירתו לעברית , בשנות השמונים של המאה ה , 19 כחלק של אותו תהליך עצמו בשתי הלשונות , כפי שהדגיש "בעל מחשבות" במאמרו הנ"ל ( שם , גל' . ( 'ט וראה דבריו של מאיר פינס בענין תרומתו של פרוג למהפכה הריתמית בשירת יידיש בשלהי המאה ה , 19 בספרו הצרפתי מ 1911 ( קורות ספרות יידיש , c ;( 172-171 : arc וכן הרושובסקי , ; 144 : 1964 ; 234 : 1954 וראה כמו כן להלן בפרק על יל"ג . 2 כידוע , שונה המבטא האשכנזי מהמבטא הספרדי או המבטא הארצישראלי בשני תחומים עיקריים : א . במיקום השונה של ההטעמה . ב . בהגיה השונה של תנועות לעיצורים מסוימים . כמו כן שונה במבטא האשכנזי ההתחשבות בשוואים הנעים ובחטפים , והיא חופשית יותר , במיוחד בטקסטים שיריים השקולים במשקל טוני סלאבי : לעתים השוואים הנעים והחטפים נחשבים הברות פוניטיות , הבאות במנין ההברות , אם כי , על פי הרוב , אינן מקבלות הטעמה , ולעתים מבליעים את
|
|