|
|
עמוד:9
א . מבוא התחדשותה הדרמאטית של השירה העברית , והמראתה , כמעט בבת אחת , לגבהים בלתי צפויים , בעשור האחרון של המאה ה 19 ובראשית המאה ה , 20 עם הופעתם של ביאליק וטשרניחובסקי , היתה קשורה , ללא ספק , במהפך שלם בלשון השירה העברית ובתפיסתה . התחדשות זו היתה כרוכה ואף מותנית , בין שאר גורמים , במהפכה שלמה בפרוזודיה העברית , מהפכה שבמרכזה המעבר מהשיטה הסילאבית , שהתפתחה בשירת ההשכלה העברית בגרמניה בשלהי המאה ה , 18 לשיטה המשקלית הטונית סילאבית המשוכללת ( שהתבססה בעברית על המבטא האשכנזי הרווח , ( על מסורתה האירופית העשירה וכל שפע אפשרויותיה ודקויותיה . על ההשפעה הבולמת והכובלת שהיתה לפרוזודיה הסילאבית המדקדקת של תקופת ההשכלה על התפתחות השירה העברית החדשה כבר הצביע ביאליק עוד בראשית המאה , במסתו הידועה "שירתנו , "הצעירה שהתפרסמה בחוברת הראשונה של השילוח המחודש , בינואר ; 1907 והגדיל ממנו טשרניחובסקי , שחזר והדגיש שוב ושוב , החל ממאמרו "לשאלת המבטא , "והנגינה שהתפרסם בחוברת הראשונה של השפה בסיוון , 1912 כי היות וה"דיבור השקול והמוסיקאלי" הוא היסוד לכל שיר - יש קשר ישיר בין המעבר למשקל הטוני סילאבי לבין התחדשותה הדרמאטית והתפתחותה המרשימה של השירה העברית החדשה בשלהי המאה ה 19 ובראשית המאה ה . 20 והחרה החזיק אחריהם המבקר הידוע "בעל מחשבות" ( י' אלישיב , ( שעל-סמך היבט זה עצמו אף קבע במאמרו "התקופה האחרונה , "בספרותנו שהתפרסם בחמישה המשכים בכרך השביעי של העולם ( פברואר מרץ , ( 1913 כי טשרניחובסקי , לפי הריתמוס העשיר שבשיריו , עומד בראש השירה העברית בימיו : השירה העברית בדורות הקודמים לא ידעה כמעט את הריתמוס . גם המשורר יל"ג אינו מדקדק הרבה בריתמוס המוזיקלי של שיריו . מי שרוצה להכיר , מה רב המרחק בין המשוררים הישנים ובין החדשים בנוגע לריתמוס , יעמיד זה מול זה את יל"ג , המשורר הכי גדול בדורו , ואת ש . טשרניחובסקי , אשר לפי הריתמוס העשיר שבשיריו הוא עומד בראש השירה העברית בימינו . המשור רים הישנים ידעו גם הם את גיתה ואת היינה ואת שאר גדולי השירה האירופאית , המפורסמים בחליפות הריתמוס המוזיקלי שלהם , ואולם מעולם לא עלה על לבם , כי הלשון העברית תוכל להתחרות בדבר הזה עם שאר הלשונות .
|
|