דברי פתיחה

עמוד:14

אבקש על כן לחרוג מעמדה פונקציונליסטית / סוציולוגית בהסברת הריטואל הנוצרי–פאוליני : לריטואל אין רק תפקיד חברתי מכונן קהילה — אם כי פאולוס מעוניין לכוננו ככזה — אלא קיים בו עצמו גם פוטנציאל חתרני הנובע מתשוקת הסובייקט העובר את הריטואל וממהותו הטרנספורמטיבית של הריטואל עצמו . לפיכך אבחן את המתרחש אצל הנטבל הפאוליני מבחינה תת–הכרתית גם ביחס לסמליות שהריטואל נושא כמקום מעבר בין–דתי וביןתרבותי . אנסה להציג את אופן התמודדותו של פאולוס עם הריטואל ברבדיו האנטי–חברתיים והלא–מלכדים . כאמור , יש צורך במתודה נוספת–משלימה שתאיר לנו גם את ההיבטים הלא–מודעים של הנטבל ביחס לעצמו , להתרחשותו החד–פעמית , לתשוקתו , תוך משחק עם תשוקת האחר ( התרבות , השפה , אלוהים וכו . ( ' אני מוצא את עמדת לאקאן רלוונטית לבעיה זו , בהתאם לדבריו : Le d ? sir de l'homme , c’est le d ? sir de — l'Autre תשוקת הסובייקט הנה תוצר של תשוקת האחר או תשוקה לעבר תשוקת האחר . בחיבור זה אציע אפוא את המתודה הפסיכואנליטית–לאקאניאנית לשם בחינת הסובייקט ביחס לתשוקותיו הלא מודעות וביחס לדמיוני ( הדדיות ונרקיסיזם ) ולממשי ( מה שלא עבר סימבוליזציה לשונית / חברתית ) בלא התעלמות מהאחר , דהיינו מהמרחב החברתי / חוקי ( המערך הסמלי אצל לאקאן . ( יש לציין ששלושת המערכים — הדמיוני , הסמלי , הממשי — אינם מוצגים בתיאוריה של לאקאן כנפרדים זה מזה וכטהורים ; יתר על כן , עצם החלוקה התיאורטית ביניהם , כולל קשרי הגומלין ביניהם , תשמש אותי כפרדיגמה מושגית לחקירת השיח הפאוליני . השימוש במתודה הפסיכואנליטית–לאקאניאנית כמסגרת פרשנית המציעה כלים הרמנויטיים לניתוח הטקסט הנו כלי נחוץ לביאור טקסטים קדומים אשר הדיון הפוזיטיביסטי–היסטורי מוגבל בהבנתם . הדבר תקף במיוחד במחקר המקובל על פאולוס , אשר

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר