|
|
עמוד:13
איגרות פאולוס ( המוגבלות ברוב המקרים להיבטים ההיסטוריים או הפילולוגיים של האיגרות . ( במחקר זה אציע את הקריאה הפסיכואנליטית , מבית מדרשו של ז'אק לאקאן , כמתודת מחקר חלופית . באמצעות קריאה זו אנתח את יחסו של פאולוס לריטואל בכלל ולטקסי הטבילה וסעודת האדון בפרט ( כמו גם את תפיסת החוק והאהבה שלו . ( טקסים אלו משלימים זה את זה במעשה כינון הקהילה הנוצרית–פאולינית : האחד הנו טקס מעבר חד–פעמי , והאחר — טקס מחזורי המחזק שוב ושוב את לכידות הקהילה . עד כה הוצג טקס הטבילה הנוצרי , כמו מרבית הריטואלים הדתיים , כטקס מעבר — ( rite de passage ) במסגרת מחקרים סוציו–היסטוריים במדעי הדתות — בהסתמך בעיקר על התיאוריות האנתרופולוגיות החלוציות של ואן גנפ וויקטור טרנר . מחקרים חשובים אלה מצביעים על כך שהמשתתף בטקס חווה שלושה שלבים בסיסיים : ניתוק , שוליים , limen ) סף , ( התחברות מחדש . ניתוחים מעין אלה שמו דגש על תהליך החיברות , במובן שהנטבל נעשה שותף לתהליך חברתי רחב ממנו בהיכנסו לתוך הקהילה . בתווך ישנו זמן ( ומרחב ) גבולי וקצר , שבו האדם נותר תלוי בין שני המצבים ( הישן והחדש , ( כשזהותו אינה ברורה ביחס לכל ההיררכיות החברתיות . מצב ביניים זה מאיים על המבנה החברתי , וקיימת שאיפה מצד המשתתף לחמוק ממצב זה על ידי השלמת מעשה הריטואל והיציאה ממנו . ניתוח מעין זה מצוי לרוב בדיונים המחקריים הנוגעים לייצוג טקס הטבילה באיגרות פאולוס . לטענתי , ניתוחים אלה מהווים למעשה שופר לבקשתו של פאולוס עצמו לייצר–מחדש את טקס הטבילה כמאורע של חיברות לתוך הקהילה הנוצרית . ניתוח זה מתעלם מהצורך לבחון את חוויית הסובייקט הנטבל שלא בהקשר חברתי צרוף וכן מהתחבטותו הנסתרת של פאולוס ביחס לריטואל ולמשמעותו החברתית / לא–חברתית כפי שבאה לידי ביטוי באיגרות השונות .
|
|