|
|
עמוד:18
מלחמת סיני מבט מהזווית הצרפתית יעקב כרוז בספרו האוטוביוגרפי "האיש בעל שני הכובעים" מספר יעקב כרוז ז"ל , אז שליח היחידה לקשרי חוץ של המוסד בפאריס ולימים המשנה לראש המוסד : " בשנים 1956-1955 ה רבה שמעון פרס , אז מנכ"ל משרד הביטחון , לבקר בפאריס . לפי הנחייתו של איסר הראל ( ראש המוסד , ( סייעתי לפרס בכל אשר ביקש . כך נפגשנו תדיר ושמעתי מפיו על מגעיו עם הצרפתים . מאחר שמגעים אלה התנהלו תוך עקיפת השגרירות שלנו - לא אחת מצאתי את עצמי בדילמה - שלא לומר במבוכה - בגלל יחסי הטובים עם השגריר , יעקב צור . כפי שהתברר מאוחר יותר , היו מגעיו אלה של פרס הצעדים הראשונים שהובילו למלחמת סיני . ההכנות לקראת מלחמת סיני , לרבות הפגישות החשאיות בין מנהיגי ישראל לבין מנהיגי צרפת , היו הסוד השמור ביותר במדינה . להבטחת מרב הסודיות הועברו כל המברקים בעניין זה , לפי בקשת משרד הביטחון , בצינורות המוסד , וליתר ביטחון , בצופן האישי שלי . כדי שגם המצפינים והמפענחים לא יבינו במה מדובר , נוסחו כל המברקים בשפה כלכלית " . בנק לאומי" היה הכינוי של ישראל ו"בנק הפועלים" - אולי מפני שממשלתה הייתה סוציאליסטית - היה כינויה של צרפת . המנסחים במשרד הביטחון לא התמצאו , כנראה , בענייני צופן ולא הבינו את משמעות המונחים שהופיעו בתדירות גבוהה במברקים , אבל אני , שהצפנתי ופענחתי לבד - לפי בקשתו המפורשת של איסר הראל - הבנתי את משמעותם עד מהרה . ... אני זוכר שיום לפני כן 28 ) באוקטובר - ( 1956 היה זה יום ראשון בשעת הצהריים - בדרכי לשגרירות , עברתי כמנהגי ליד שער הניצחון . השמיים קדרו , ט פטף גשם קל , היה עצוב כפי שיודעים להיות ימי הסתיו הגשומים בפאריס . הרחבה שמסביב לשער הניצחון , אחד הסמלים המובהקים של בירת צרפת , המתה הולכי רגל . לרגע עמדתי על מקומי והבטתי בתנועה , בהמון האדם המתנחשל . פתאום הציפה אותי תחושה של מועקה ובדידות . איש מבין כל האנשים האלה , תיירים כמקומיים , שהולכים לתומם , שקטים ושלווים , או ממהרים כל כך , אינו יודע שמחר תפרוץ מלחמה . ' מחר מלחמה ! מחר מלחמה - ' ! ה דהדו מילים אלו בראשי . ביני לביני חרדתי . חרדתי מהמצפה לנו . כל אחד יודע כיצד פורצת מלחמה , אבל איש אינו יכול לחזות כיצד היא תתפתח ומה יהיה בסופה . ומלחמה , כל מלחמה , פירושה הרוגים , פצועים , סבל , כאב , תוגה . למחרת לפנות ערב שידרו כל תחנות הרדיו את ההודעה הישראלית הלקונית בדבר 'תפיסת עמדות מזרחית לתעלה . ' ההודעה הייתה מעורפלת , ועבר זמן עד שהבינו הבריות מה מתרחש . בפאריס פרצה בהלה ותורים ארוכים השתרכו ליד תחנות הדלק . תגובת שתי המעצמות הגדולות לא איחרה לבוא . הממשל האמריקני , שבראשו עמד הנשיא דווייט אייזנהאור , רגז על שישראל יצאה למלחמה מבלי להיוועץ בו , אך לא פחות רגזו האמריקנים על בעלי בריתם , צרפת ובריטניה , שותפותיה של ישראל במלחמה , שפעלו אף הן בלא להיוועץ בהם . רוסיה כעסה אף היא בשל ההתקפה על בת חסותה , מצרים , חמתה גברה ביתר שאת כאשר מצרים הוכתה שוק על ירך , למרות שפע הנשק הסובייטי שהיה ברשותה . היא ראתה במהלומה שניחתה על מצרים מהלומה לנשק שלה ואות לעליונות של הנשק המערבי . חלק מן המברקים של משרד הביטחון הוסיף לעבור דרכי גם לאחר סיום מלחמת סיני . כך עבר דרכי גם המברק , שהכיל את הנוסח העברי של מכתבו של ניקולאי בולגנין , ראש ממשלת ברית המועצות אל "גוספודין ( אדון ) בן גוריון . " הנושא היה באותו שלב כל כך סודי , עד שהעדפתי למסור את מלאכת התרגום ליעל , אשתי , ולא לעוזרי . את הנוסח הצרפתי העברתי ליוסף נחמיאס , ראש משלחת משרד הביטחון , ובתוקף תפקידו זה - נציגו של שמעון פרס , והוא שמסר אותו לממשלת צרפת . בנימה העוינת במכתב בולגנין ובאיומים שבו היה כדי לעורר חרדה . עבודה נוספת זו בשביל משרד הביטחון הטילה עלי לא אחת עומס רב מבחינה רגשית , בנוסף לעומס השוטף של העבודה שלא ידעה מגבלות זמן . המידע שעבר דרכי הגביר את תחושת המעורבות שלי בנושא , אך בצד הסיפוק הוא החריף גם את הדאגה לגורלנו . "
|
|