קראו בכותר - מבט מל"מ : כתב עת לענייני מודיעין ובטחון מבית המרכז למורשת המודיעין - גיליון 46
18
      מלחמת   סיני  מבט   מהזווית   הצרפתית יעקב   כרוז  בספרו   האוטוביוגרפי   ״האיש   בעל   שני   הכובעים״   מספר   יעקב   כרוז  ז״ל ,   אז   שליח   היחידה   לקשרי   חוץ   של   המוסד   בפאריס   ולימים  המשנה   לראש   המוסד :  ״ בשנים   1956-1955   ה רבה   שמעון   פרס ,  אז   מנכ״ל   משרד   הביטחון ,   לבקר  בפאריס   .   לפי   הנחייתו   של   איסר   הראל  ( ראש   המוסד , (   סייעתי   לפרס   בכל   אשר  ביקש   .   כך   נפגשנו   תדיר   ושמעתי   מפיו  על   מגעיו   עם   הצרפתים .     מאחר  שמגעים   אלה   התנהלו   תוך   עקיפת  השגרירות   שלנו   -   לא   אחת   מצאתי   את  עצמי   בדילמה   -   שלא   לומר   במבוכה   -  בגלל   יחסי   הטובים   עם   השגריר ,  יעקב   צור .  כפי   שהתברר   מאוחר  יותר ,   היו   מגעיו   אלה   של  פרס   הצעדים   הראשונים  שהובילו   למלחמת   סיני .  ההכנות   לקראת   מלחמת  סיני ,   לרבות   הפגישות  החשאיות   בין   מנהיגי  ישראל   לבין   מנהיגי  צרפת ,   היו   הסוד   השמור  ביותר   במדינה .  להבטחת   מרב   הסודיות  הועברו   כל   המברקים  בעניין   זה ,   לפי   בקשת  משרד   הביטחון ,  בצינורות   המוסד ,   וליתר   ביטחון ,   בצופן  האישי   שלי .   כדי   שגם   המצפינים  והמפענחים   לא   יבינו   במה   מדובר ,   נוסחו  כל   המברקים   בשפה   כלכלית ״    . בנק  לאומי״   היה   הכינוי   של   ישראל   ו״בנק  הפועלים״   -   אולי   מפני   שממשלתה  הייתה   סוציאליסטית   -   היה   כינויה   של  צרפת .   המנסחים   במשרד   הביטחון   לא  התמצאו ,   כנראה ,   בענייני   צופן   ולא  הבינו   את   משמעות   המונחים   שהופיעו  בתדירות   גבוהה   במברקים ,   אבל   אני ,  שהצפנתי   ופענחתי   לבד   -   לפי   בקשתו  המפורשת   של   איסר   הראל   -   הבנתי   את  משמעותם   עד   מהרה .  ... אני   זוכר   שיום   לפני   כן   28 )   באוקטובר  -   ( 1956   היה   זה   יום   ראשון   בשעת  הצהריים   -   בדרכי   לשגרירות ,   עברתי  כמנהגי   ליד   שער   הניצחון .   השמיים  קדרו ,   ט פטף   גשם   קל   ,   היה   עצוב   כפי  שיודעים   להיות   ימי   הסתיו   הגשומים  בפאריס .   הרחבה   שמסביב   לשער  הניצחון ,   אחד   הסמלים   המובהקים   של  בירת   צרפת ,   המתה   הולכי   רגל .  לרגע   עמדתי   על   מקומי   והבטתי  בתנועה ,   בהמון   האדם   המתנחשל .  פתאום   הציפה   אותי   תחושה   של   מועקה  ובדידות .   איש   מבין   כל   האנשים   האלה ,  תיירים   כמקומיים ,   שהולכים   לתומם ,  שקטים   ושלווים ,   או   ממהרים   כל   כך ,  אינו   יודע   שמחר   תפרוץ   מלחמה .  ' מחר   מלחמה !  מחר   מלחמה -   ' !   ה דהדו  מילים   אלו   בראשי .  ביני   לביני   חרדתי .   חרדתי   מהמצפה   לנו .  כל   אחד   יודע   כיצד   פורצת   מלחמה ,   אבל  איש   אינו   יכול   לחזות   כיצד   היא   תתפתח  ומה   יהיה   בסופה .   ומלחמה ,   כל   מלחמה ,  פירושה   הרוגים ,   פצועים ,   סבל ,   כאב ,  תוגה .  למחרת   לפנות   ערב   שידרו   כל   תחנות  הרדיו   את   ההודעה   הישראלית   הלקונית  בדבר   'תפיסת   עמדות   מזרחית   לתעלה . '  ההודעה   הייתה   מעורפלת ,   ועבר   זמן  עד   שהבינו   הבריות   מה   מתרחש .  בפאריס   פרצה   בהלה   ותורים   ארוכים  השתרכו   ליד   תחנות   הדלק .  תגובת   שתי   המעצמות   הגדולות   לא  איחרה   לבוא .   הממשל   האמריקני ,  שבראשו   עמד   הנשיא   דווייט   אייזנהאור ,  רגז   על   שישראל   יצאה   למלחמה   מבלי  להיוועץ   בו ,   אך   לא   פחות   רגזו  האמריקנים   על   בעלי   בריתם ,   צרפת  ובריטניה ,   שותפותיה   של   ישראל  במלחמה ,   שפעלו   אף   הן   בלא   להיוועץ  בהם .  רוסיה   כעסה   אף   היא   בשל   ההתקפה  על   בת   חסותה ,   מצרים ,   חמתה   גברה  ביתר   שאת   כאשר   מצרים   הוכתה   שוק  על   ירך ,   למרות   שפע  הנשק   הסובייטי   שהיה  ברשותה .   היא   ראתה  במהלומה   שניחתה   על  מצרים   מהלומה   לנשק  שלה   ואות   לעליונות   של  הנשק   המערבי .  חלק   מן   המברקים   של  משרד   הביטחון   הוסיף  לעבור   דרכי   גם   לאחר  סיום   מלחמת   סיני .   כך  עבר   דרכי   גם   המברק ,  שהכיל   את   הנוסח   העברי  של   מכתבו   של   ניקולאי  בולגנין ,   ראש   ממשלת  ברית   המועצות   אל   ״גוספודין  ( אדון )  בן   גוריון . ״   הנושא   היה   באותו   שלב   כל  כך   סודי ,   עד   שהעדפתי   למסור   את  מלאכת   התרגום   ליעל ,   אשתי ,   ולא  לעוזרי .   את   הנוסח   הצרפתי   העברתי  ליוסף   נחמיאס ,   ראש   משלחת   משרד  הביטחון ,   ובתוקף   תפקידו   זה   -   נציגו  של   שמעון   פרס ,   והוא   שמסר   אותו  לממשלת   צרפת .   בנימה   העוינת   במכתב  בולגנין   ובאיומים   שבו   היה   כדי   לעורר  חרדה .  עבודה   נוספת   זו   בשביל   משרד   הביטחון  הטילה   עלי   לא   אחת   עומס   רב   מבחינה  רגשית ,   בנוסף   לעומס   השוטף   של  העבודה   שלא   ידעה   מגבלות   זמן .   המידע  שעבר   דרכי   הגביר   את   תחושת  המעורבות   שלי   בנושא ,   אך   בצד   הסיפוק הוא   החריף   גם   את   הדאגה   לגורלנו . ״
                        מלחמת   סיני  הזדמנות   לגיוס   סוכנים   במצרים    שנה    סיני    למלחמת  יוךי   וינטרויב  כך   ניצל   המוסד   את   כיבוש   פורט   סעיד   ופורט   פואד   לגיוס   מקורות  מצריים   בערי   התעלה .   ארבעת   סוכני   'המוסד'   הסתכנו   בעשיית  שפטים   בידי   המקומיים ,   שיחקו   עמם   שש-בש   וגייסו   מקורות   בחשאי .  אמיל   חמאווי   היה   היחיד   שסירב   להתאמן   במטווח   והוא   סמך   על  לשונו   בלבד   שתגן   עליו  מלחמת   סיני   היה   כידוע   מהלך   שתואם  מראש   בין   ישראל   לבריטניה   וצרפת .  כך ,   בעוד   כוחות   צה״ל   פושטים   על   חצי  האי   סיני ,   נכבשו   הערים   פורט   סעיד  ופורט   פואד   שממערב   לתעלת   סואץ  בידי   הכוחות   הבריטיים   והצרפתיים .  איש   לא   ידע   כמה   זמן   יימשך   שלטון  הכיבוש ,   אך   ב'מוסד'   הוחלט   כי   על  ״ הצומת״   לנצל   את   המצב   לצורך   גיוס  מקורות   מצריים   בערי   התעלה .   המבצע  כונה   ״חוניו   , ״ 2   וארבעת   משתתפיו   היו  מתנדבים :   רב-סרן   א״ד   היה   מפקד   הצוות  והאחראי   לביטחון   חבריו ;  סרן   י״ע ,  שהגיע   מן   המודיעין   הצבאי ,   היה   הקמ״ן ;  י״ר   היה   איש   הקשר ;  ואיש   ״הצומת״  אמיל   חמאווי   היה   האחראי   לגיוס  המקורות .   מקום   מושבו   של   הצוות   היה  פורט   פואד ,   שהייתה   נתונה   לכיבוש  צרפתי ,   אך   הוא   היה   אמור   לפעול   בפורט  סעיד ,   שכן   ההערכה   הייתה   ששם   יימצאו  מקורות   מעניינים   יותר .  ההכנות   למשימה   היו   קצרות .   אנשי  הצוות   תודרכו ,   צוידו   בניירות  המתאימים   ונדרשו   להתאמן   בירי  ובאקדח .   אמיל   חמאווי   סירב   להגיע  למטווח   או   לשאת   אקדח   בטענה  שלשונו   היא   נשקו   והיא   תגן   עליו .  וכך   היה .  באחד   המקרים ,   בעודם   משוטטים   בג'יפ  ברחובות   פורט   פואד ,   הרחק   מהאזורים  שהיו   בשליטת   הצבא ,   הוקפו   לפתע  אנשי   הצוות   בהמון   מצרי   משולהב ,  שהחל   מאיים   עליהם   באלות   ובמקלות .  אמיל   התרומם ,   נעמד   בג'יפ   והחל   נואם  לפני   הקהל   בערבית-מצרית .   הוא   הסביר  שהוא   כתב-צלם   מצרי   המבקש   להנציח  את   ההרס   שגרמו   כוחות   הכיבוש   לעיר .  לא   רק   שההמון   חדל   לאיים   על   אנשי  הצוות ,   אלא   שרבים   בקהל   ביקשו   לסייע  להם   במשימת   תיעוד   ההרס   שגרמו  הכוחות   האנגלו-צרפתיים .  זירת   הפעילות   נועדה   כאמור   להיות  פורט   סעיד ,   אלא   שבהיותם   בשטח  התברר   שיתקשו   לגייס   מקורות   בעיר  הזאת .   לוחמי   מחתרת   מצריים   ירו   מכל  עבר   ובכל   הזדמנות   על   הכוחות  הבריטיים ,   ורוב   תושבי   העיר   שיתפו  עמם   פעולה .   בעיר   שררה   אווירה   של  חוסר   ביטחון   וחשדנות   הדדית ,   והיה  כמעט   בלתי   אפשרי   לקיים   מגע   עם  מועמדם   לגיוס .   זאת ,   אף   שאמיל   חמאווי  הציג   עצמו   כמצרי   תושב   קהיר   ש״נתקע״  בעיר   שלא   בטובתו ,   וי״ע   -   כערבי   סורי .  זירת   הפעולה   הועתקה   אפוא   לפורט  פואד ,   עיר   שרוב   תושביה   היו   נוצרים  ואולי   בשל   כך   המצב   בה   היה   שקט  יותר .   בפורט   פואד   היו   הרבה   יותר  חנויות ,   בתי   עסק   ובתי   קפה   שהמשיכו  לפעול .   עד   מהרה   נהפך   אמיל   לדמות  מרכזית   בבתי   הקפה   של   פורט   פואד .  הוא   היה   מתחיל   במשחק   שש-בש  ובאמצעות   המשחק   היה   יוצר   קשר   עם  שחקנים   אחרים   ועם   אנשים   מקרב  המתקהלים   סביב .   הדברים   הגיעו   לידי  כך   שחלק   מהאנשים   היו   מזמינים  אותו   -   פליט   מסכן   מקהיר   -   להתארח  בבתיהם .   אמיל   היה   מעביר   לי״ע   את  פרטי   האנשים   שחשב   שראוי   לגייסם ,  י״ע   היה   ממיין   אותם   ומוסר   לאמיל   עם  מי   כדאי   להדק   את   הקשר .  הצוות   שהה   בערי   התעלה   כחודש   ימים .  במשך   תקופה   זו ,   הצליח   לשכנע   תושב  מקומי   אחד ,   שהייתה   לו   נגישות   לנמל  פורט   פואד ,   לדווח   על   המערך   הימי  המצרי   בנמל ;  באמצעות   תושב   מקומי  אחר ,   הצליח   לגייס   פלסטיני   תושב  רצועת   עזה ,   שהיה   קשור   לארגוני  המחבלים ;  מגויס   אחר   אפילו   הביע   את  הסכמתו   לקבל   מכשיר   אלחוט  ובאמצעותו   היה   אמור   להעביר   מידע ,  אחרי   שיעזבו   הבריטים   והצרפתים   את  המקום .  הידיעות   שהופקו   משלושת   המקורות  היו   מועילות   כל   זמן   שהצוות   היה   בשטח  וההפעלה   הייתה   צמודה .   עם   עזיבת  הצוות   ובה   בעת   הסתלקות   הבריטים  והצרפתים   מפורט   סעיד   ומפורט   פואד ,  הלכה   ערכיות   המקורות   וירדה .   אחד  המקורות   נתפס   בידי   המודיעין   המסכל  המצרי ,   והאחרים   המשיכו   לפעול   עוד  זמן   מה   עד   שדעכה   פעילותם .  ייחודו   של   המבצע   היה   באיתור  ההזדמנות   לפעול   בזירה   בלתי   מוכרת ,  למרות   הסיכון   שהיה   כרוך   בפעילות בשטח   עוין   במצב   מלחמה .