|
|
עמוד:12
מעוררים תהייה , מכיוון שניתן היה לצפות כי עקבות הלקות יתבטאו בכל אחד מהשלבים של השפה המדוברת הקשורים לפונולוגיה - כולל הבנת השפה והשמעת הדיבור . לעומת זאת , המחקר ההתפתחותי מצביע על כך שלילדים אלו אין במקרים רבים קושי משמעותי בהבנת השפה או בהפקתה . לעומת גישה זו , חלק מהחוקרים טוענים , כי הבעיה אינה בשלבים הנמוכים , אלא בתהליכי מטה-פונולוגיה - בקושי להפריד באמצעות תהליכים הכרתיים את המילה השלמה לרכיביה . בגישה זו , עצם ההפעלה של תהליכים מטה-קוגניטיביים מביאה לתרגול ולהתפתחות בתהליכים הבסיסיים . הלקות בתהליך הגבוה עשויה להביא לשימוש " ) תרגול ( " לא מספיק בתהליכים הבסיסיים ובהכרח לתת-התפתחות בהם . בניסוי שנערך בעכברים , הוכנס בהם באמצעות ניתוח שינוי הדומה לשוני האנטומי שהובחן במוח של יחידים עם דיסלקסיה , והם הושוו לקבוצת הביקורת שבה נערך ניתוח אך לא בוצע השינוי האנטומי . ( Galaburda , 1999 ) הניתוח הדגים , שהשוני בגודל התאים ( המשפיע על מהירות המוליכות ) יכול להופיע כתוצאה משינוי אנטומי הקשור למיקום התהליכים המטה-קוגניטיביים . כלומר , למרות שבאופן אינטואיטיבי הונח קיום של רצף שלפיו הליקויים ברמה נמוכה גורמים לליקויים ברמה גבוהה , הניסוי בחיות הדגים , כי ייתכן תהליך הפוך : הליקויים ברמה הגבוהה יגרמו לליקויים ברמה הנמוכה . בהנחה שיש אינטראקציה בין התהליכים והשלבים , ולא ניתן להניח חד משמעית ( כפי שסברו בעבר ) רצף סיבתי חד כיווני , יש לבחון אם התהליכים המורכבים והגבוהים משפיעים על ידי השימוש בהם על הנמוכים או להפך , מושפעים מהם . מחקרים נוירולוגיים אלו מצביעים על כיוונים חדשים וקשרים מורכבים מאלו שהיה מקובל להניח בעבר . הם עשויים לתרום להבנה מעמיקה יותר של מהות הליקויים , להשלכות יישומיות על דרכי האבחון , ההוראה והבקרה ועל תוצאות הטיפול . אס כי רוב הידע בתחום ליקויי למידה מבוסס עדיין על חקר הבסיס הקוגניטיבי של הלקות , כבר ברמת הידע הנוכחית מדגישות תוצאות המחקרים הנוירולוגיים את החשיבות של התנסות ברכישת ידע כאמצעי מרכזי לפיצוי קשיים גם במונחים של תפקוד נוירולוגי . כתוצאה מכך הם מגבירים את החשיבות הנודעת לתקופות הקריטיות לטיפולים . סיכום הדיון הנוירו-התפתחותי רומז על הצורך לדון בהמשגה של לקות הלמידה כבסיס לתכנון אבחוני וטיפולי . לעומת זאת , הדיון מתמקד בתפקוד הקוגניטיבי את הקונפליקט בין שתי תפיסות מובחנות : מודל היררכי המניח כי יש לאבחן ולטפל בכישורים בסיסיים בטרם יטופלו כישורים מורכבים , ולעומתו מודל חלופי המדגיש את התפקיד של הכישורים המורכבים .
|
|