|
|
עמוד:יא
מהתמודדות חזיתית עם הסוגיות הפילוסופיות והתיאולוגיות כבדות המשקל העולות בדיון הזה הן ביחס לתגובתם של האנשים הפרטיים והן ביחס למעשי המנהיגים הקהילתיים והמנהיגות הדתית . א השאלה המרכזית הנידונה בספר היא כואבת ואכזרית ביותר : האם באותם תנאים קיצוניים של הסתר פנים , תנאי רעב , השפלה , עינויים ועמידה מתמדת על סף המוות , איבדו אחינו את הצלם היהודי שלהם ? השאלה ממקדת שוב את מבטנו בסיפור ההתערבות שערך השטן עם הקדוש ברוך הוא , ובה הועמדה צדקותו הדתית של איוב למבחן הסבל , מבחן אשר הגיע בשואה לשיאו האיום ביותר . שאלה אכזרית זו מניחה בצד את הרשע הנאצי שצר מכל עבר על אחינו בשואה ; לפעמים אף נדמה שהיא מתעלמת ממנו לגמרי , ומעמידה בפני בית המשפט דווקא את הנרדפים והמושמדים . אכן , בעצם העמדת השאלה יש עוול נורא , אך כיוון שנכתבו על סוגיה זו דברים רבים , ולא תמיד דברים הגונים , אין אנו רשאים להתעלם ממנה . את הדיון בשאלה מנהל ברקוביץ בשני מישורים . במישור האחד הדיון נעשה לגופה של שאלה באמצעות פרישת טיעונים והצגת נתונים לגיבוים , ובמישור השני ברקוביץ מתעמת בדיאלוג נוקב עם היסטוריונים והוגים אחרים שדנו בסוגיות אלו , אם ישירות אם בעקיפין . ברקוביץ מתפלמס באופן ישיר עם יוג'ין קוגון הטוען כי בגיהינום ההוא , רק יחידי סגולה היו מסוגלים לשמור על הרוחניות שלהם . קוגון שולל בפסקנות יכולת כזאת מיהודי המחנות : "הדעת נותנת אפוא שהרבה אסירי מחנות לשעבר יכחישו כי דת ומוסריות הייתה להם שם חשיבות
|
|