|
|
עמוד:11
" ויאמר ? " האם אלהים מדבר כפי שבני אדם מדברים ? האם אברהם שומע את קולו של אלהים ? האם יכול היה אברהם לנהוג כפי שנהג הנביא יונה ולברוח מפני הקריאה האלוהית ? למה מתכוון אברהם בתשובתו לקריאה האלוהית - "הנני ? " האם תשובה זו נאמרה מתוך חוויה של אימה ופחד ? או - שאברהם חווה חוויה של חדווה רוחנית ולכן האל עצמו פונה אליו פנייה אישית ? האם ? ... התרבות היהודית בנויה כתרבות פרשנית שבמרכזה עומדת התורה , הנתפסת כמשקפת את הרצון האלוהי להתגלות . דור אחר דור מנסה עם ישראל לחשוף את הסוד האלוהי שבתורה . אופיה הפרשני של המסורת היהודית מקנה לה דינמיות ומאפשר את המיזוג המופלא והבלתי אפשרי , לכאורה , של חידוש ורציפות . דור אחר דור מתפרשת התורה בדרכים שונות ואין לדבר סוף . נקודת תצפית זו תבוא לידי ביטוי בספר זה בפרשנויות שונות לעקדת יצחק . הגישות החדשות בחקר הספרות עשויות לתרום להבנת התהליך של קריאה יוצרת העומדת בבסיס אופיה הדינמי של פרשנות המקרא היהודית . לשם כך , עלינו להבהיר את טיב היחסים שבין הקורא לבין הטקסט . לדעת ה' בלום , לטקסט הכתוב עשויים להיות רבדי משמעות 1 רבים ואפשר לקרוא בו בדרכים השונות זו מזו . ניתן לומר , ברוח קאנטיינית , כי איננו מכירים את הטקסט כשלעצמו אלא את אין סוף הפנים שבהן הוא מתגלה לקוראיו . ביטוי לתפיסה מסוג זה אנו מוצאים בניתוח דברי המקובל ר' יצחק סגי נהור ( צרפת , ( 1235-1160 המוזכרים בכתביו של גרשם שלום : " גוף האש של התורה , הבוערת באש שחורה על גבי אש לבנה לפני הקדוש ברוך הוא , נתפס על ידי המחבר כתורה שבכתב ( האש הלבנה ) שאותיותיה אינן מצטיירות אלא באמצעות התורה שבעל פה ( האש 2 השחורה ) שהיא כדיו על גבי הקלף . " רבי יצחק סגי נהור דימה את התורה לאש שחורה ולאש לבנה הבוערות יחדיו . סמלים אלה מבטאים את הקשר המהותי , בעיני רבי יצחק סגי נהור , בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה . אותיות התורה שבכתב ( האש הלבנה ) אינן נכתבות אלא בעזרת האש השחורה ( הדיו , ( שהיא התורה שבעל פה . על כך אומר גרשם שלום : "מאחורי הסימבוליקה המיסטית של קטע עמוק זה
|
|