מבוא

עמוד:11

הערכים השונים , ואילו הדגם השני מתבטא במידור ביניהם , היינו בקיומן של שתי מערכות הערכים זו בצד זו . םילברמן מציע הסברים שונים מדוע לא הצליחו אנשי הקיבוץ הדתי לקיים דיאלוג בין הערכים השונים והסתפקו במידורם . המתח בין לאומיות לאוניברסליות ובין מחקר להוראה הוא מושא הדיון העיקרי של מיכאל הד , במאמרו על תולדות ראשית האוניברסיטה העברית ( עמ' . ( 375-355 מתח זה אופייני למוקד התימטי הרביעי והאחרון שבו נעסוק במבוא זה , מוקד הנוגע לחינוך ולזהות קולקטיבית . בשל טיבו האינםטרומנטלי , משמש החינוך אחד המכשירים העיקריים בתהליך בנייתן של זהויות קולקטיביות . עם זאת , רוב תחומי החינוך עוסקים בהוראה או בהנחלה של תכנים אינטלקטואליים , שאמורים להיות , בו בזמן , גם בעלי תוקף אוניברסלי . המתחים בין ייעודיו השונים של החינוך עולים ממספר מאמרים , המשחזרים את האסטרטגיות שפותחו בהקשרים שונים כדי להתגבר על המתחים הללו , ולעתים אף להעלימם . מיכאל הד חושף את התפקיד הלאומי שנועד לאוניברסיטה העברית , הרבה לפני שהוקמה הלכה למעשה , ואת ההתלבטויות שנגעו למשמעות המעשית של תפקיד זה . בדרך כלל לא נתפס הייעוד הלאומי כמי שסותר את הייעוד האקדמי והמחקרי , היינו ייצור והנחלה של ידע מדעי ואובייקטיבי . יחד עם זאת , בשאלות קונקרטיות מסוימות התגלעו ויכוחים מרים בין אלה שהעדיפו את האידיאל המחקרי לבין אלה שהעדיפו גישות ערכיות . אריאל ריין , במאמרה על 'בן ציון דינור , היסטוריון לאומי כמחנך האומה ' > עמ ' , ( 390-377 מעלה דוגמה שבה נעלם מתח זה לחלוטין . דינור היה הרוח החיה , ההוגה והמבצע של פרוייקט החינוך ההיסטורי הלאומי . הוא פעל לשם כך בתפקידיו השונים , כחוקר וכהיסטוריון , כראש בית המדרש למורים , כמייסד החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית , ולבסוף כשר החינוך . דינור האמין באידיאל מדעי פוזיטיביסטי ודגל בהעלאת הרמה האינטלקטואלית של המורים באמצעות פיתוחו של ידע היסטורי המבוסס על שימוש 'מדעי ' במקורות , ועל הקמתה של תשתית חינוכית ומחקרית שתאפשר את הפצתו . הוא רתם ידע זה לראייה כוללת חדשה של ההיסטוריה היהודית כברטיב לאומי ארצישראלוצנטרי , שבתשתיתו נמצאת זיקת הדורות של העם היהודי לארץ ישראל . יישוב הסתירה בין ידע היסטורי מדעי לבין האידיאולוגיה המעניקה לו משמעות היה כרוך בפיתוח תפיסה , שההיסטוריה היא תהליך מתמשך של הכרת העבר על פי צורכי ההווה . שני מאמרים נוספים בקובץ עוסקים בקשר שבין חינוך לזהות לאומית במדינת ישראל . במאמר על 'טקסים , חינוך והיסטוריה : יום השואה ויום הזכרון בבתי ספר בישראל , ' מצביעים אבנר בן עמום ואילנה בית אל על ישראל כמדינה שבה טקסי זכרון בעלי משמעות לאומית הפכו לחלק ממסגרות ההוראה הרשמיות , לצד החינוך האינטלקטואלי המקובל , שעבר אוניברםליזציה עם קום המדינה . הקיום של שתי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא