|
|
עמוד:9
מנקודת מבט מאוחרת יותר , ניתן להצביע על האמביוולנטיות הטמונה במורשת אפלטונית זו : שאיפתו של החינוך להכשיר את התבונה לקראת ייעודה האוטונומי מחד גיסא , ומהותו האינסטרומנטלית של החינוך מאידך גיסא . מכאן גם מעמדה הכפול של ההשכלה : שאיפתה לאוטונומיה מכאן , והכרתה בתלות וביחסי הגומלין המורכבים בינה לבין תחומים אחרים מכאן . שני מאמרים מדגימים יחס זה , שאינו מוגבל לתרבות המערבית דווקא . דפנה אפרת מצביעה על התפקיד הפורה של הפוליטיקה ביסודה ובקיומה של המדרםה המוסלמית ( עמ י . ( 112-101 היא משחזרת את התפקיד החשוב שמילא וזיר םלג ' וקי במימון המדרםה בבגדד של המאה הי " א . המניע שעמד ביסוד נדיבות זו היה פוליטי : השליט הסלג ' וקי שמשל על אוכלוסייה ערבית מצא באםלאם גורם מגשר בינו לבין נתיניו . חכמי הדת שאותם טיפח היו אמורים להקנות לגיטימיות לשלטונו . זיקה שונה משהו , אך דינמית לא פחות , בין פוליטיקה לבין השכלה גבוהה מתוארת במאמרה של פניה עוז זלצברגר , 'הופעת האוניברסיטה המודרנית בגרמניה במאה הי"ח ' ( עמ י . ( 214-199 מאז המאה הט יי ז שימשו האוניברסיטאות בגרמניה בית יוצר למשפטנים ולפקידים שהשליטים האבסולוטיים נזקקו להם . משום כך ייחסו שליטים אלה חשיבות לטיפוח האוניברסיטאות ולתמיכה בהן . ואולם , החיוניות המיוחדת של האוניברסיטאות הגרמניות קשורה בתפקיד שהן מילאו לגבי צמיחתה של הנאורות במאה הי " ח . אם האקדמיה של צרפת ואנגליה שקעה בתקופה זו בקפאון , והנאורות שגשגה מחוץ לאוניברסיטאות , הרי שבגרמניה הן פעלו כמוקדי תסיסה תרבותית חרף העובדה שהמשיכו לחסות בצל המשטר האבסולוטי ולשרתו . מאמר נוסף על היחס המתוח בין השכלה לפוליטיקה הוא מאמרו של אברהם גרוסמן , 'הישיבות בבבל , בגרמניה ובצרפת במאות הי - ' י " א' ( עמ י . ( 99-79 במוקד מאמרו של גרוםמן עומדת בחינה השוואתית של מוסד הישיבה במאות הי - ' הי"א בבבל מכאן , ובגרמניה ובצרפת מכאן . את הממצאים של בחינה זו הוא מתאר כמעין 'פירמידה הפוכה : ' היצירה הספרותית בתחומי ההלכה שנוצרה בבבל , זו שישבו בה בתקופה הנדונה מאות אלפי יהודים ובישיבותיה למדו אלפי תלמידים , היתד , ענייה לאין ערוך מזו שנוצרה בישיבות גרמניה וצרפת , שבהן ישבו רק כמה עשרות אלפי יהודים ובישיבותיהן למדו רק מאות תלמידים . את פשר התופעה הזאת מסביר גרוםמן בשאיפת השררה הפוליטית שאפיינה את ראשי ישיבות בבל . בבקשן להתחרות בראשי הגולה על הנהגת יהודי בבל סיגלו לעצמן הישיבות מבנה היררכי נוקשה . מבנה זה לא עודד חשיבה מקורית ויצירה רוחנית . מוקד תימטי שלישי שסביבו מתגבשת קבוצה של מאמרים קשור במתחים שבין מסורת לשינוי . במקרה של מצרים הקדומה , מראה נילי שצ ' ופק כיצד עוברת מסורת ההוראה מן האב לבנו ( עמ ' . ( 21-13 מן הבן נדרשת פסיביות מוחלטת בהפנמת החכמה
|
|