|
|
עמוד:3
. 1 הטענה העיקרית בארץ ישראל , בימים שלפני קום המדינה , היתה החברה היהודית מאורגנת במסגרת שאפשר לכנות אותה "מסגרת סקטוריאלית . " בדברים שלהלן ננסה לטעון , ראשית , כי לסוג זה של התארגנות חברתית נודעות השלכות שאינן מוגבלות בזמן ובמקום שבהם התקיימה החברה המסוימת הזאת , וגם נציין את יתרונותיה של חברה כזאת על פני הצורות החברתיות המוכרות לנו ; ושנית , כי החברה הישראלית עומדת בימים אלה לפני תהליך של רה סקטורליזציה , כלומר היא שבה ומתפלגת לסקטורים שונים , והיום התהליך הזה הוא כורח קיום בשבילה . מוכרות לנו כמובן היטב חברות המתפלגות מרצון על פי אמונה דתית או אחרת , מפלגות המפלגות את האומה על פי רעיון ומצע על אודות העתיד , וקבוצות אתניות או קהילות אחרות , היוצרות קבוצות משנה בתוך חברה שלמה אחת . לעומת זה , אין אנו מכירים רשתות חברתיות שבסיס קיומן הוא רעיון משותף , או שהמכנה המשותף החשוב לכל חבריהן הוא תוכן התקווה לדמות החברה שלהם בעתיד . רשתות חברתיות שכאלה , שאורח החיים של חבריהן נקבע על יסוד הרעיון המלכד אותם — והרעיון הזה , יש לו זיקה לעתיד החברה השלמה שבה חיים חברי היחידות האלה — הן הסקטורים . חברי כל סקטור רואים בסקטור שלהם את העובר שממנו תתפתח חברת העתיד , שכאשר תיוולד , תהא בנויה בצלמם וכדמותם . הכול מאמינים שהעתיד משותף , ולכן יש הרגשה של שותפות גורל בין כל חברי החברה , חברי כל הסקטורים ; אבל תוכן העתיד הזה שנוי במחלוקת , ואת המחלוקת הזאת מבטאים הסקטורים השונים , והיא טעם קיומם . לא נוכל לדייק בתיאור של כל מרכיב במבנה החברתי הסקטוריאלי — זה שהיה וזה שיהיה — אבל ננסה לדייק בתיאור של עקרונות המבנה , ולציין את קווי נבדלותם ושונותם של העקרונות האלה מן העקרונות שביסודן של צורות חברתיות מוכרות ומקובלות יותר . נתאר את החברה הסקטוריאלית שצמחה כאן בתקופה שלפני קום המדינה ,
|
|