|
|
עמוד:10
בפרק הראשון של חיבור זה נעשה נסיון להתחקות אחר הסגולות שאפיינו את הישגיו של הגר"א בלימוד התורה , סגולות שהפכו אותו בעיני תלמידיו , ובאמצעותם בעיני רבים אחרים , לסמל ולמופת של גדולה בתורה , ואולם , ההישגים יוצאי הדופן של הגר"א כלמדן מבטאים רק היבט אחד של דמותו . ההיבט השני היה גלום באורח חיים של חסידות ופרישות . בזכות אורח חיים זה נקרא הגר " א בפי מעריציו בתואר 'החסיד . ' הכוונה היא , כמובן , ל'חםיר במובן שהיה למושג זה לפני צמיחת החסידות מיסודו של הבעש " ט . נראה לי שהמפתח להבנת מעמדו המיוחד של הגר"א , הן בעיני בני דורו והן בעיני בני הדורות הבאים , 1 עוץ בצירוף של שני היבטים אלה בדמותו , צירוף שמצא את ביטויו בצמד התארים הרווח 'הגאון החסיד . ' אחד הביטויים העיקריים לחסידותו של הגר " א היה זיקתו לקבלה . ואין הדברים אמורים רק במשקל המכריע שהיה לרעיונות קבליים בהשקפת עולמו , ואף לא רק בפירושים שחיבר לספרי קבלה , אלא גם בחוויות המיסטיות שפקדו אותו . המקור העיקרי לידיעותינו בנושא זה היא עדות יחידה במינה מפרי עטו של ר' חיים מוולוז'ין . מעדות זו עולה , שהגר " א דחה הצעות חוזרות ונשנות של ' מגידים , ' שביקשו לגלות לו סתרי התורה . כמו כן הוא לא ייחס חשיבות רבה לתורה שזכה ללמוד באמצעות עליות הנשמה . את התורה שקנה בכוח עמלו השכלי ראה הגר '' א כביטוי הנעלה ביותר של הגילוי האלוהי , שכן עמל שכלי זה עמד לדעתו בסימן ההשראה של חסד אלוהי . לפנינו אפוא עמדה חריגה ומקורית בשאלת המפגש שבין התבונה האנושית לבין הגילוי האלוהי . העוצמה והסמכות שהיו גלומים בדמות הגר"א מצאו את ביטויים במיתוס שהתפתח סביב דמותו לאחר מותו . אחד הגילויים של מיתוס זה היה הדימוי של הגר"א המשכיל . מיתוס זה זכה לגלגולים שונים , לעתים אף סותרים , הקשורים כולם במפגש המתוח והמורכב בין ההוויה היהודית המסורתית במזרח אירופה לבין מגמת החילון של תנועת ההשכלה . את השלבים המוקדמים בהתפתחות ההשכלה במזרח אירופה אפיין מאמץ בולט להוכיח את כשרותה . ביסוד מהלך זה עמדה ההכרה , שלא זו בלבד שההשכלה איננה עוקרת את המסורת , אלא שהיא אף עולה אתה בקנה אחד . אין תימה אפוא , ששוחרי ההשכלה טיפחו את הדימוי של הגר"א המשכיל והסתמכו עליו . מקורו של דימוי זה בעמדה שנקט הגר " א בשאלת העיסוק ב ' חכמות חיצוניות , ' היינו תחומי דעת החורגים מגבולותיה של התרבות הרבנית . הגר"א סבר , שלא זו בלבד שמותר לעסוק ב'חכמות' אלה , אלא
|
|